25.6.08 לזכרו של ראובן פיטרקובסקי. מאת
זיוה פורת (פקר) ושרה קימל (פקר). (מרח' י"ח 29)
בין שאר העובדות שלתוכן נולדתי,
היה גם ראובן - בנם בכורם של שכנינו הטובים והאהובים, אילזה ודר' וולטר פיטרקובסקי,(ז"ל).
ראובן בשבילי הינו: אחיה הגדול של יעל,(חרובי)
חברתי הטובה והאהובה, המלווה אותי מרגע
היוולדי- ועד עצם היום הזה. (אפילו מספרי תעודות הזהות שלנו עוקבים הינם- מאחר
והפוקדים ,בעת שחילקו מספרי זיהוי,הלכו בית אחר בית, וביתנו היה זה העוקב לביתם של
הפייטרקובסקים...)
בקרית חיים , זו של פעם, קרית האותיות והחולות,
גדלנו כולנו ,(ילדי משפחת פקר וילדי משפחת פייטרקובסקי)כמשפחה
אחת גדולה,אשר לה חוקים ברורים של עשה ואל תעשה, אבל הכל
לווה בהרבה אהבה ויחסי גומלין מזן, שכמעט ונכחד מעולמנו.
חוקים מעורבים, המכבדים איש את רעהו, ואיש את מוצא ומסורת זולתו , של יקים
פולנים ורוסים...
ועל הכל לוטה דוק של מעין תחרה מופלאה- והיא
הינה-הישראליות החדשה ההולכת ונרקמת לנו
מול העיניים. (...לא מפריעים בין שתיים לארבע אחה"צ, אבל לא מוותרים על הטיול
של תנועת הנוער..)
משפחת פייטרקובסקי התרבותית, הייתה מנויה על ה"ז'רוזלם פוסט"- ואילו בביתנו עיתון
"דבר"- היה זה הנקרא.
אחותי הבכורה, שרה (קימל)-מספרת, כי ראובן (המבוגר ממנה ב-7 שנים)היה מגיע
לביתנו מידי יום וזאת כדי לקרוא את
העיתון, ואחר- היה מנהל עימה שיחות מפליגות
בענייני פוליטיקה, ביטחון, ומה קורה בעולם בכלל ובפרט.
מתי ראובן היה בא?- בין 13.30-
ל15.30 – שעות השלאפ -שטונדה
של הוריו היקים. קודש הקודשים-שמירת השקט ומנוחת היגעים ,עמדה מעל לכל דבר
ועניין...ואילו אצלנו, גם בשעות אלו, כל הבא, ברוך הבא, הבית פתוח ודלת הרשת
מזמינה...
לראובן ולאחותי שרה, היו הרבה שעות
איכות יחדיו. בעיקר בחופשים. כאשר היו מטילים עליהם עבודות מע"צ בגינת הבית,
הם , כמו כל ילד המכבד את עצמו , היו מוצאים מפלט במשחקים מופלאים, והופכים את
המטלה להנאה. משחקים באולר,בחמש אבנים, בטורקי לבן ובבלורות
(ג'ולות), היו חוגגים בחצרות הענקיות באחורי בתינו.חצרות - שמעולם לא הפרידה
בינותם גדר, בגין יחסי השכנות המופלאים ששררו בין שתי המשפחות.
מאחר והדמיון עבד שעות נוספות- ומאחר וראובן, היה מהנדס בכל רמ"ח
אבריו מגיל רך,
כבר בחצר האחורית- הוא ניווט את
המשחקים באפן מהונדס ביותר...
ולראיה:
חיי הנמלים בקרית חיים היו מנוהלים
באותם הימים הרחוקים, על ידי מנהלת המחוז, המורכבת מראובן ושרה,..הם שינו לנמלים
את כל תוכניותיהן על ידי כך שחפרו מנהרות לנמלים שבגינה...והנמלים הממושמעות, היו
צועדות בדרכים החדשות,שזה עתה נסללו עבורן...ולא די בכך שהשתלטו אלו השניים , על
דרכי העפר והפוסעים בהם, אלא שלטשו הם עיניים גם למנהלת המים והימים, וגם בה שלחו
ידם:המטלה שהוטלה עליהם הייתה:השקיית הגינה, ואז, חיש קל היה ראובן- מייצר לאחותי,
סירות נייר מדפי המחברת, והיה משיט אותן בתעלות ,גומחות, או כפי שקראו לזה
פעם:צלחות העצים.
ועונש ההשקיה, היה הופך לכיף גדול של צי ימי- המשייט לו בעצלתיים בתעלות
העצים...(למי באותם הימים היה צי ימי משלו ,בישראל של שנות הארבעים?! לראובן
ולשרה!)
אחותי מספרת כי עם ראובן, תמיד היה כיף- שכן תמיד היה משעשע, תמיד במצב רוח
טוב, תמיד מוכן לעזור לזולת, ותמיד חיוך
רחב נסוך על פניו. אני זוכרת את ראובן יושב במטבח ביתנו וסועד את לבבו
בעוגות ועוגיות שזה עתה יצאו מן התנור...בניצוחה של אמי –אשפית האפייה..ופיו מעתיר
על אמי שבחי שבחים...
לימים, כשגדלו- אף יצאו לטיולים יחדיו .(מצ"ב תמונה מאחד מטיולים
אלה-עם ניצה זית ואיתמר מזרח).
וכשאחותי למדה בטכניון, היה זה ראובן שעזר לה להתמודד ביתר הצלחה לכל מה
שקשור באלקטרוניקה...
בביתנו- היה טלפון. מצרך מאד נדיר בקרית חיים של אותם הזמנים.
זכורה עמי התמונה הבאה:
2
יום שישי- שעת צהרים. הטלפון מצלצל- בעברו השני של הקו :ציפי (לימים רעייתו
של-ראובן,אז, הייתה חברתו). ואילו אני- הייתי "הרץ"- זו שאמורה להביא את
הבשורה, ...כמובן שנשלחתי לקרוא בזריזות לראובן, וכך עשיתי...
ראובן ,רץ עימי בחזרה אל "המכשיר" (השחור,והכבד), ושמע מה שהיה לציפ לאמר- וזעקת שימחה ענקית פרצה
מגרונו. הוא סגר את הטלפון, והתחיל לפזז בביתנו- כשהוא משורר- מרקד ומזמר:
.."ציפ הסכימה להינשא לי.."..ולא היה
מאושר ממנו בתבל כולה.
(ימים ארוכים הסתובבתי גאה על כך, שאני הראשונה בתבל שנודע לה כי ראובן
מתחתן!!!)
ואכן ,לאחר זמן קצר – השניים נישאו. (כמובן שנכחתי בנישואיהם). ולימים
נולדו להם שני ילדיהם : מיכל ודני.
והשושלת נמשכת.
...קשה לי מאד לחשוב על ראובן במונחים של ז"ל, זה פשוט לא נתפס....
הוא היה אדם כל כך טוב לב, שמח , נחמד, עדין, מתחשב,חכם,אינטלגנטי, איש חברה להתרועע ואיש משפחה מסור, חם ואוהב.
כנראה ששם למעלה , הגלריה לוקה בחסר- אזי התחילו לאסוף אליהם דווקא את
השווים יותר...
יהי זכרו ברוך!
זיוה פורת (פקר) ושרה קימל (פקר). (מרח' י"ח 29)