17.8.09 מודה :
היכן ישנם עוד חברים כמו החבר הזה?
שלמה ארצי שר > "איפה ישנם
עוד אנשים כמו האיש ההוא.. "
דברי באים אחרי דברי ההספד שנכתבו בדמעות אהבה על ידי ניר, חן, סיגל וירון
והוקראו ע"י סיגל .הקשבתי
ל"מילים המסכמות " את אשיות אישיותו של אבא מירקין,.
ואת מסירותה הבלתי נלאית של אימא נאווה, האישה
שתמיד תמיד אתו.
זה מדהים איך
שתוך רגעי ההספד הנרגשים והמרגשים של סיגל
עוברות בהבזקים של מיליונית שנייה תמונות אין ספור של חיים שלמים שלי עם מירקין.
המח והלב מוצפים באהבה וגעגועים למירקין. היתרון
שלי על בני המשפחה, שהוא חברי הטוב
תמיד, הרבה לפניהם. מיום שהיינו
ילדים בבית הספר העממי בקרית חיים ובקבוצת "להבה" בסניף הנוער העובד. נכבשנו
בחברות עמוקה ואמיתית מהרגע הראשון להיכרותנו , חברות בלתי תלויה בדבר...מובנית בתוכנו..זורמת
אתנו תוך התבגרותנו, לכל אשר נלך ונעשה.
מירקין
הילד הטוב החייכן.. עיניים תכולות טובות
ואופטימיות,.חכם.."ראש גדול" ,תמיד יודע למצוא פתרון לכל מצב. הוא לא
מעריך מתלוננים וקוטרים לשמם ותמיד לוקח אחריות ללכת ולהנהיג קדימה.
הנה באקראי חלק
מזערי מהבזק הזיכרונות:
אנחנו בוכים ומבכים
במפגשים בסניף את מדריכנו הבוגרים שנפלו במלחמת העצמאות (לחלקם ההלויה
יצאה מסניף "הנוער העובד") מירקין מדריך את הקבוצה מכתה ז "עלומים"...מקרין מיושרו ואישיותו על
החניכים הם מוקסמים ממנו ואוהבים אותו כמו
כולנו.
אנחנו מתבגרים ונבנים
מבחינת הכרה תנועתית ..ומגבשים את עמדתנו ה"מפאיניקית" החיובית שעיקריה נאמנות למדינה לצרכיה ולאידיאל ההגשמה.
אנחנו מתגייסים ל"נחל" לצבא ומגיעים לגבים הקבוץ שנועדנו להשלמתו
(אחרי ויכוחים ורצונות להקים קבוץ חדש)
כברירת מחדל של חברות
אמיתית מצאנו את עצמנו שלשת ה"ממים" מהקריה: מירקין, מישקה ומודה
בחדר רווקות מפורסם מלא עוצמות של חריצות וחזון ושמחת ביחד ..אך לא מצטיין בניקיונו ( בחתונת נאווה ומירקין
הונצח ספור החדר ב"בלדה" ל שלשת הממים
שכתב וקרא אורי בית אור.)
אלה היו ימים נפלאים
של רווקות לקראת ימים נפלאים יותר של
משפחתיות....ואנחנו מסורים ללא הסוס כלשהו בלב ומח לקבוץ וערכיו ובראש גדול נושאים בתפקידים
המתאימים לנו ,כל אחד בתחומו (..וכמובן לא
חסרו בעיות וחתחתים בדרך שהיה עלינו
להתמודד אתם....). כן ימים יפים של התלהבות ועשיה.
אנחנו מתחתנים
וה"משפחות" נוצרות וגדלות בהדרגה.
לנאווה ולמירקין נולדים חמישה ילדים במשך כ 10
שנים. נשארו ארבעה. תמונת (ההלוויה של ורד- התאומה לסיגל , שמתה מחיידק טורף והיא רק בת שמונה
חדשים- חדה כתער. לוויה עצובה , עצורה , בנוסף לצער העמוק של ההורים ,האחים הקטנים ניר
וחן ושלנו אני מרגיש,עד עכשיו ,את צער
הסבים והסבתות של ורד ובמיוחד את עיניו הדומעות של סבא מרדכי מירקין.
תמונה זו עוברת יחד עם
כל התמונות הרבות האחרות השמחות כל כך של חיינו. גבים פורחת מתרחבת, חרף
כל הקשיים, בדינמיקה של ההתפתחות החברתית והמשקית של
הקבוץ.
הנה צטוט כל כך מדויק מ"הספד המשפחה "היית כל כך חרוץ,איש ההופך
כל שדה קוצים לשדה פורח: מהפלחה, לרכוז המשק ,למפעל
"זמיר" ולמפעל חייך "ארדונן"
גורמים אישיים מביאים אותי ואת אבה לעזוב את גבים לדרך חדשה (אחרי כ 19
שנה). . כביכול
מסתמן ריחוק מסוים מימי הקבוץ
כשאני רובי ככולי שוקע בעבודתי ככימאי אורגני
אך הקשר עם מירקין ונאווה נשמר תמיד. לווינו אותם ב"אסון המסוק" של פלוגת הצנחנים
עמם נפל אמיר בן שרה ויאיר מירקין (האח הגדול של אליהו)
מנהריה.
נאוה
ומירקין לא שיתפו אותנו בהתלבטות על עזיבת גבים .ואנחנו תמיד הערצנו את התמדתם בסחיבה בעול
ובשורשים החזקים שלהם בקבוץ. אין
לי הסבר משכנע למוחי הסקרן ....הסיפור
אמיתי...הידיעה על עזיבת משפחת מירקין את גבים נודעה לי בחלום. "לחלום אתך מירקין".
בילינו בחלום לילה שלם לפני יום עזיבתם..שיחות עמוקות..פרפרים בבטן הקושי
של העזיבה..גם על ניצנוצים של שמחה לדרך
חדשה..החלום התארך במיוחד. שמחתי להתעורר
בבקר ולדעת שזה חלום. בבקר ספרתי לאבה
מה עבר עלי בחלומי.. היא הרגיעה אותי :זה רק חלום..הרי ניר לפני גיוס,ובכלל מה פתאם? לתדהמתי
יומיים אחר כך חבר שעובד אתי במעבדה,שגיסתו גרה בגבים שואל אותי ,שמעת מי עוזב את גבים? שאלתי מי? תשובתו "אני לא זוכר את שם
המשפחה אבל יש לו קשר ל"אסון המסוק" ..הצטמררתי והבנתי (למרות המח שלי
שמאמין במדע.). כח
עליון של חברות שלח לי ספור אמיתי
שכזה.
כך הגיעו נאווה ומירקין וילדיהם לנהריה.שנים לא
קלות של התערות בנהריה
וחריצות של עשיה וחפוש דרכים
הביאו את מירקין להקמת "ארדונן".
מפעל מתכת מתוחכם לזווד , במעלות..מירקין לא לבד הבנים
אתו , ונאוה גם.מפעל
משפחתי. לנו "גאות יחידה"..מפעל שבימים טובים מעסיק מעל 120 עובדים.סיור
במפעל מרחיב את הלב: המרחבים של
היצור המכונות הממוחשבות ההיקפים של היצור הדייקנות והאיכות מביאים גם את הלקוחות האיכותיים...
והעקר רוח המשפחה מושכת תמיד קדימה .
ועוד צטוט מהספד הבנים "היית חבר
ומשענת, עוגן, היית איש שיח ורגישותך לזולת הדהימה תמיד. מהדאגה לעובדים ועד היותך
אב קשוב, רגיש ונכון לתמוך בכל גל ומשבר"
ופתאם ,
במרום האחריות וההצלחות בא הגורל האכזר .
אירועים מוחיים וירידת יכולות מתמשכת במשך עשור. ניר לוקח פיקוד במפעל
וממשיך קדימה.. ומירקין מתחיל בכורח המציאות בתהליך איטי של פרידה. מירקין לא יודע
להתלונן .ככל שהמחלה נמשכת ונמשכת כך מתעצמת הפרידה . הדבר האחרון שמתאים למירקין הוא להיות
סעודי...ואי אפשר לשנות את הכוון . שמחת
הפגישות אתו מתבצעת ללא מילים..אנחנו
מרגישים את מירקין ולא יכולים לדעת את עמק ההבנה שלו שהיא תמיד קימת.בטוח שהוא
הרגיש תמיד את עמק אהבתנו ובטויי השמחה שלו היו עמנו גם בנדודי שנתנו. כמו גם זמזום השירים שאנחנו אוהבים ששרנו ביחד. כאן מתגלית במלא עצמתה אישיותה של נאוה המתמידה במסירותה . באצילות נפש וברוח טובה , השרתה תמיד אוירה טובה לידו. אין מילים לבטא את כוח עמידתה בתמיכה בלתי נלאית במירקין בכל מצב ובכל מקום.
ועתה מצב חדש....מירקין מגיע
אל ה"שלוה האבסולוטית" . אנחנו בוכים ומתגעגעים.אך גם מבינים שזאת גאולה ליסורים
חסרי תכלית.....אני יכול לומר בשמו שהוא רוצה שנמשיך את חיינו יחד עם אחד עשר נכדיו בשמחה בהתלהבות ובעשיה לעתיד יותר טוב.
וצטוט אחרון מהספד הבנים "דמותך , רוחך והערכים
שהנחלת לנו ילוו אותנו תמיד"
מחזקים אתכם אוהבים
אתכם ותמיד אתכם.
שלכם מודה