23.5.2007 יום רביעי ו' באייר תשס"ז, דברים
שהוקראו בכנס כרמלי לפני שנה (2007)
מפגש שבועות כרמלי מאת מיכה
חן
ניסיתי לכתוב משהו בחרוזים או במשקל חמשירים,
כמו
"וגשם עז ניתך ארצה,,,,"
לצערי זה לא יצא על הניר, ולכן אגיד כמה מילים אישיות מהלב
למארח שלנו.
ההיכרות שלי עם עמוס
הייתה בכתה ב', בבית ספר לילדי עובדים א'.
עמוס באותם הימים היה, איך להגיד, דמות מאד מסתורית,,,
הידע שלנו עליו היה מאד מצומצם: הוא גר בסולל בונה (שלגבינו הילדים זה היה באי שם)
שאבא שלו היה ציד עם רובה ארוך ארוך....
ובלילות הם שומרים נגד גנבים,,, משהוא המזכיר שוטרים וגנבים.
מאד מסתורי, ואל תשכחו שבאותם הימים בלענו את סיפורי
חסמבה, וזה מאד השפיע על דמיוננו.
מאוחר יותר, העזנו
לבקר אותו ב"אי שם", כמובן כשאביו לא
היה בבית. הביקורים נעשו בשעות הלילה, אחרי פעולה בנוער העובד.
לבית לא העזנו להיכנס שמא ניגע במונומנטים כמו, סוגי
הנשקים השונים,
ובמיוחד פיפים, חס וחלילה מלגעת, ולכן כפיצוי היה עמוס לוקח אותנו
להשתולל, איך לא... במקלחת הציבורית !!!!!
זה היה פסגת הכיף, משהוא ענק,,, , אחרי מקלחת ממושכת
(לא הייתה אז משמעת
מים), עשינו תחרויות מי יתגלץ על התחת למרחקים
יותר גדולים לאורך דרגש העץ הרטוב והחלק, זה היה
הכי כייף.
רציתי עוד להדגיש, שבהזדמנות חגיגית זאת, נערכה עוד תחרות
מעניינת
שלא כאן המקום לדבר
עליה,,, המשתתפים בודאי זוכרים.
אם התמזל מזלנו, והוזמנו בשבת בצהרים לסולל בונה, שיחקנו
אותה
"ילדים טובים ירושלים", והלכנו רק לדוג דגים
בנחל הפוארה.
בהמשך הצטרפה לחבורה האחות יעל. יעל הייתה תופעה מיוחדת
במינה,
לכל פעילות בתנועה
היא תמיד הצטרפה אלינו הבנים, והייתה
כמו אחד מאיתנו.
במשחקים בגבעות, כששיחקנו בקדרים באים,
בהשתוללות על אופני הבלון אחרי גשם, ובכל אש לילה,
תמיד איתנו ,ממש בן.
מה שהגביר בנו הילדים את הסקרנות
באותם הזמנים, היה כשעמוס
היה מספר לנו בלחש, בסודי סודות, על עלילות הציד שלו עם אביו.
וזה עבד עלינו חזק חזק,,,,
עד שיום אחד קרה הנס, הם צדו חזיר חי, זה
היה בכלל משהו שקשה לדמיין,
זה עשה רושם אדיר על הנוער, חבל על הזמן,,,,
הסקרנות הרגה אותנו, איך נוכל לראות במו עינינו את
החזיר?? ואז,,,
כשאבא כרמלי לא בבית, ואבא כזכור צריך לשמור על סולל
בונה,
והוא נמצא בדרך כלל בשטח,,, ניסינו, על ידי התגנבויות
ובשקט להתפלח
ולהזין את עינינו בחזיר, ההצלחה הייתה - אני מוכרח לציין-
חלקית בלבד,,,
וכך המשכנו והתגלגלנו
בתנועה, כשובבים, כאשר עמוס היה יוצא
מידי פעם עם האדונים מלצר ושמחה למשימות חקלאיות ברחבי הקריות,
כשהם נעזרים איך לא, במפה מפורטת לפי עונות השנה, של
עצי הפרי המניבים.
עמוס בניגוד לאחרים היה שובב שקט, הכול הוא עשה
בדיסקרטיות ובשקט.
גולת הכותרת של מעשיו הייתה בכתה ח. תוך כדי לימודי
תורה רציניים,
שהרביץ בנו יוסף ספיר,
וכשותף לספסל הלימודים של אחד "השקטים ביותר"
(במרכאות כפולות ומכופלות) מיודענו
מר שלמה חרובי ז"ל, הטיל שלמה על
"השקט" משימה מיוחדת, משימה רצינית וחשובה:
קשירת הזבובים ברגליהם עד
לקבלת אשכול זבובים.כאשר
שלמה היה תופס את הזבובים חיים,,,,,,
(וזה לא פשוט) !!!
מוסר אותם ל"שקט", וה"שקט" היה בעבודה
חירורגית מעודנת, מאגד
אותם לאשכולות של 15 זבובים,וכך היו מתעופפים בכף
בחדר הכתה אשכולות
הזבובים,לצהלתם של תלמידי החכמים.מופלא הדבר שלמרות.... שבסיום
כתה ח' התפזרנו,
איש איש ללימודיו בכל
קצווי המדינה, המשכנו לשמור תמיד על קשר.
ונחזור לסיפורנו,,,,,,
מיודענו השקט והמופנם שגדל בינתיים, הצליח ממרומי מושב
המנוף, להרים ולהניף
את רובם של גשרי הארץ
ותכנן עשרות פרויקטים מסובכים בהרמה בכל רחבי המדינה,
לאחרונה ירד לקרקע
והחליף את עיסוקו בעבודות יד עדינות, וויטראז'ים,
כזכור לכם רכש השקט את מיומנותו ה
סתאאם ,,,, סתאאם,,,,
(זה התוספת של אישתי)
ועכשיו ברצינות, בנוסף
לעיסוקיו הרבים הוא ממשיך בעזרה לזולת
ובתרומה רבה לקהילה, כאן בנופית.
יחד עם זאת את השיעור שלמד בצעירותו לארח תחת לחץ,
הפך בהתבגרותו לאירוח שלא תחת לחץ, וכראיה לכך, אנחנו כאן.
והיום בשנתנו ה65 כשאנו נפגשים שוב, לשמחתי ניתנת לי ההזדמנות
להודות מקרב לב,
לעמוס לחדווה ולמשפחה בשמי ובשם כל המוזמנים,
תודה גדולה,,,,,,,,,,
ושנמשיך להיפגש בכייף ובבריאות,
ואיחולים
עד 120 מכל החבריא