הי דבוריצקה והבנות,

            גם עכשיו תוך כדי כתיבה זולגות לי הדמעות, ודרך הזגוגיות ,אני שולח לכם את הדף של גייזי,

לזכרו של דדה ,  על דדה אין אפשרות לספר מבלי לחייך,דדה מעולם לא היה רציני,תמיד החיוך עם גומת החן מצד שמאל,תמיד בדיחה, תמיד מחבק בחום תמיד החברה סביבו, החברות תמיד עמדה בראש,דדה היה ילד ונשאר ילד,למרות הגיל צעיר בנפשו ובנשמתו,וכמובן בהתנהגותו, כאילו הזמן עמד מלכת לגביו, לצערי ,רק בהזדמנות זו

פגשתי את הבנות,וחבל שזה במאורע מצער כל כך, נדהמתי עד כמה הן היו מחוברות לדדה,הם שתו בצימאון כל

מילה וכל תעלול שסיפרנו על השובב,  והיו הרבה, ועוד יסופרו בהרבה הזדמנויות.

מעלליו של דדושקה,זה נשארו לנו כנכסי צאן ברזל,זו ההיסטוריה והזיכרונות שלנו בקריה,

(כשהרחובות היו עדין רק אותיות,) תמונה שנשארה חרוטה בזיכרוני מביקורי  בשבעה, ושמאד ריגש אותי ונגעה  ללבי,

שלשת הבנות יושבות צמודות זו לזו, כולן קשב, מאזינות לסיפורים, על אביהם האהוב,ממש כמו התמונה בהתחלה של תכנית פספוסים,כשהגוזלים פותחים את פיהן.

"חברהלך" מה יש להגיד ,דדה היה בחור שעשוי מחתיכה אחת,בלי טלאים ,בלי שוויצים בלי פוזות ,ממש הקריתי האולטימטיבי, דבוריצקה אנחנו איתך,מחבקים ואוהבים אותך, שמרי על קשר, את שלנו ודדה יישאר בליבנו,

מיכה ובלה