13.8.10 לאה משולם : יום של דיג לזכרו

יום של דיג הוא יום של כיף, שלווה ונחת. הוא מתחיל יום קודם, בהכנת החכות.

בדרך כלל , כדאי להכין הרבה חכות, כי אין לדעת כמה חכות יתפספסו במהלך הדיג של הפמליה.

בבקר יום הכיף והשלווה מעמיסים על האוטו חכות , מים, סוככים לצל, ניילונים לדגים, קרח, אישה אחת וילדים. אח"כ מגיעים למקום השלו והרוגע של הדיג. חם!!! שם כבר נמצאים, לרוב, המוני בית-ישראל על נשיהם וטפם.

מוצאים מקום שלו ומוצל, (אם אין,"עושים" צל), מתקינים את הפיתיון, (ואת זה של האישה, הילדים, הנכדים וכו') ויושבים לתפוס שלווה. (לפעמים זה, אכן, הדבר היחיד שמצליחים לתפוס). מטילים חכה ומחכים... ואז נשמעת צעקה: "דג"!!!

כל ילדי-ישראל שבסביבה מתאספים לראות את מעשה-הפלא. הדייג הצעיר בורח והדג מאיים לעשות כמוהו, אך סבא מזנק ומשחרר אותו מן החכה בכוון סל-הרשת.

מתקינים שוב פיתיון לעולל, מטילים את חכתו וחוזרים אל המקל, לנוח. עדיין אין כלום. שקט. פתאום מצלצל הפעמון שבראש המתקן. כל הקהל מריע: "יש" !!!

אך באותה שנייה ממש סבתא מעלה דג וצריך לרוץ לעזור לה להורידו מן החכה.

חוזרים לאובייקט הפרטי. הדג כבר סיים את ארוחתו ושט לדרכו.

כך נמשכת השלווה שעות כיפיות אחדות וכשבסל הרשת מתפתלים להם כבר כעשרה דגים, פרי מאמץ משותף של השבט, מחליטים לגמור עם השלווה ולחזור הביתה.

מקפלים, מגלגלים ואורזים הכל, עולים לאוטו וחוזרים, עייפים , אך מרוצים, הביתה.

מנקים, מכינים, אוכלים... ויושבים להכין את החכות ליום הכיף הבא.

לאה משולם, כרמיאל, 14.7.2003

‏תמונות : הדייג הים יעקב משולם ז"ל אלבום לזכר יעקב משולם מצגת מן האלבום לזכרו הסבר