מאת
לאה משולם :
האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו
דברים לטקס קריאת המטווח העירוני בכרמיאל
ע"ש יעקב משולם ז"ל.
רק מה
שספגה אוזנו עודה רעננה,
רק מה
שספגה עינו טרם שבעה לראות"
כלומר – רשמים של ילדות, זיכרונות
של ילדות.
יעקב נולד בשנת 1933 אל ימי המדינה שבדרך, המנדט הבריטי, מאורעות
36-39 , מלחמת-העולם השנייה, מלחמת העצמאות, התפתחות המדינה מאז וכל
מלחמות-ישראל. זיכרונות הילדות הראשונים שלו הם משכונת תל-עמל שבמבואות חיפה,
שכונה יהודית מוקפת ערבים. הבריטים אסרו על יהודים להחזיק נשק להגנה עצמית. ולכן
זכורים לכולנו ה"סליקים" בקיבוצים, "השבת השחורה" וכל השייך
לכך - אך גם כמעט בכל בית היה מוטמן בסתר אקדח. (את מזוודת העץ הריקה, בה היה
מוחבא האקדח של אבא שלי, אני שומרת עד היום...) יעקב היה גאה באביו,שבנוסף לאקדחו,
מיקם את הסליק של השכונה בביתם מתחת למטבח, כשהכניסה – מתחת לכיור. האב היה חבר
ההגנה מספר 105 בחיפה, מיום עלייתו ארצה.
כך גדל יעקב בהכרה וידיעה כי ההגנה העצמית היא ערך עליון, דבר שליווהו כל
חייו. במלחמת השחרור הוא היה בן 14-15 והשתתף בקרית חיים, כמו כל חבריו
הגדנ"עים בפעילות ה"הגנה", בתצפיות, איתות, שליחויות האזנה ועוד.
אח"כ בא השרות בצה"ל, בחיל חימוש וב"גולני"
- בסיירת,ב-1956 ירד יעקב דרומה, לחבל לכיש, עם גרעין של צעירי מפא"י בחיפה,
"הגרעין החיפאי", שם הם הקימו מושב שיתופי בשם
"ניר-ח"ן".הימים, ימי הפדאינים, מחבלים
שהסתננו ממצרים. כשחזר, ככל חבריו, צפונה, החל לעבוד בחברת-החשמל, הקים משפחה
ובשנת 1964 העפלנו לגליל והצטרפנו למייסדי-כרמיאל ומקימיה.
חיי חברה תוססים היו פה. היינו צעירים. בשבתות שחקו החברה' כדורגל וארבעה
חברים אף התאגדו והקימו עמותת קליעה למטרה, עמותת "ש"ן", שלוש
נוצות, קנו שני רובים זעירים והיו יוצאים להתאמן בוואדי, אך השלטונות אסרו על ירי
במקום פתוח והם נדרשו להגיש בקשה למטווח מוסדר. לאחר בקשות, דיונים, ישיבות
וויכוחים, אישרו להם מקום למטווח, הרחק מחוץ לעיר, ממש מעבר להרי חושך... וזה היום המטווח העירוני של כרמיאל, במרכז העיר,
בין האמפיתיאטרון המפורסם וביה"ס התיכון "אורט" הורוביץ.
מראשית דרכנו בכרמיאל היה יעקב מעורב בפעילות ציבורית בונה. ידידותו עם
יוסף אלמוגי, חיפאי, שהיה אז שר השיכון ו"מאמץ" כרמיאל, הניבה דחיפה וזירוז
הרחבתו וסלילתו מחדש של הכביש העולה לכרמיאל. יעקב היה חבר במועצת העיר הראשונה
ובמועצת הפועלים והיה שותף להחלטות חשובות וקביעת מדיניות. הוא היה חבר, בהתנדבות,
בוועדות ועמד בראש כמה מהן. העיסוק בביטחון המשיך ללוותו. כמובן במילואים
ואח"כ המשך, בהתנדבות, בהגנה המרחבית, עד 1986. במשמר האזרחי המשיך יעקב להתנדב כמעט עד יומו
האחרון. המשמר האזרחי הוקם, רשמית, בישראל
ב -1973, אחרי הפיגועים במעלות ובקריית-שמונה.השמירה העצמית האזרחית
בכרמיאל החלה עוד קודם לכן, כפי שמעיד קטע שכתב יעקב עצמו לציון 25 שנים למשמר האזרחי:
"ערפל כיסה את העמק ועלה לעבר כרמיאל. כוכב השחר עלה
וקולות המואזין, מעורבים בנעירות חמורים, נביחת כלבים וקריאות תרנגולים, החלו למלא
חללו של עולם שעדיין נם את שנתו. בן זוגי לשמירה התמתח ואמר בפיהוק רם: " עבר
עוד לילה של שמירה. עכשיו אלך לישון שעה ואחר – לעבודה." ואילו אני, שצריך
להגיע לעבודתי בחיפה, נפרדתי לשלום מחברי והלכתי לביתי ללגום ספל קפה ולמהר לפגוש
את חבריי לנסיעה, שבוודאי יחכו לי. שמירה זו שנטלנו עלינו, באה לאחר פגישות, שיחות
ודיונים. איך אנו יכולים לישון בשקט, כאשר אין אף אדם בחוץ בשעות מסוימות של
הלילה.
תחנת המשטרה הייתה במג'דל כרום.
החלטנו, כל השכונה, שהייתה "שלב א'", כי אין לעבור לסדר היום. לקחנו
יוזמה וקבענו תורנות שמירה. כל אחד יצא עם נשקו הפרטי. כל לילה יצא זוג.כל הלילה
עשינו מעגלים לאורך הטיילת, דרך רחוב צה"ל ובין המשעולים. לשמחתנו עובר הלילה
בשלום ובמקום עבודתנו אנו מופיעים כגיבורים עייפים, המכריזים פיהוק גדול לאחר כל
מעשה."
יעקב המשיך בפעילות במשמר האזרחי במשך עשרות שנים ומלא תפקידים אחראיים
במערך העיר לשעת חירום. הוא היה חבר בכיתת-הצלפים של המשא"ז
בכרמיאל וגם בעמותת הקלעים הארצית של המשמר האזרחי. בזכות האימון בנשק, היה יעקב
אומר: האקדח נחוץ לירייה אחת בלבד – וכאשר היא תידרש – עדיף שתהא יעילה ומדויקת.
ראוי יעקב משולם להנצחה בעירו אשר אהב וראוי המטווח המתפתח ורב הפעלים,
לשאת את שמו.
מי יתן וימים יבואו ואימוני הירי יהיו לצורך
ספורט והנאה בלבד.
ברצוני להודות, בשמי, בשם בנותיי ובשם כל המשפחה, למר עדי אלדר ולצוות שלו בעיריית כרמיאל, לביאה והמזכירה רחל, כרמי
וחנה קובל. תודה גדולה ומיוחדת לאהרון סולומון, תודה לדודו אשר על הציוד.
תודה לאנשי החברה הכלכלית, אבי פלדמן, עמי נדיר והמזכירה יעל, ותודה רבה
מאד לטיבי רוט, מנהל המטווח ולאנשיו.
תודה גם לגרפיקאית נוגה מזרחי
ולציירת עירית שלו, לזמרת גילי ולפסנתרן שליווה אותה ולכל שאר העושים במלאכה.
לאה משולם, כרמיאל.
ל' באב, תשס"ח 31.8.08