על כוס קפה עם קלמן גביש : מעלון ניר אליהו
קלמן – אחד הנפילים.
חבטה שלו
על השולחן
הייתה מסכמת
דיונים, משפט
שלו באסיפה
היה מכופף מתנגדים.
אך מעל
לכל – איש
עבודה, שצבר
הערכה בבית
ובחוץ ועד
היום כל
מחלקת חומרי הגלם
במפעל נשענת
עליו וכך
גם כל
השבט שלו
– תמי שלצידו,
סמדר
ומשפחתה, עידית שבמרחקים,
יאיר שחי
עם משפחתו
בעברון ואסף
זכרו לברכה
שהיה
החלל הראשון שלנו
והוא נוכח
עם משפחתו
כל הזמן...
קלמן,
איך
בעיניך
הקיבוץ
כיום?
בעיקרון, השינוי אצלי
הוא לא
"שינוי", הוא שבר.
מנעורי, תמיד
האמנתי בקיבוץ
ובאידיאולוגיה שלו.
השינוי שמתרחש כיום
יהפוך את
הקיבוץ לגוף
אינטרסנטי רגיל.
כיום יש עוד
שרידים של
עזרה הדדית,
אבל זה
שביר מאוד
ואם לא
יהיו לנו
ענפים שיכניסו
הכנסה רצינית,
כל המערכת של
העזרה ההדדית
תהיה בסכנה
רצינית... יחד
עם זה
אני לא
מתעלם מזה
שרוב החברים
שחיים כאן רוצים
את השינוי.
מה
היית
משמר
מהקיבוץ
הישן?
יש אלמנט מרכזי
אחד והוא
"עזרה הדדית". אם
נוכל להבטיח
אותו נוכל
לחיות עם
זה.
הבסיס – אחריות לבריאות
וחינוך. אנחנו
נוטים לשכוח
שהקהילה מסבסדת
את הגמלאים
ממס קהילה
ואני חושב שמהר
מאוד חייבת
לקום קרן,
המבוססת על
הכנסות שוטפות
מהאחזקות השונות,
ולא להזדקק
למיסוי שנגבה מהחברים.
כמו כן,
שמירה על
חדר האוכל
כאלמנט מלכד
– כל אלה
יכולים להבטיח
משהו
מהשימור
של הקיבוץ
הישן ושים
לב שאני
אומר קיבוץ
ולא קהילה
וזה לא
במקרה...
עם כל הביקורת
ואי הנחת
מהשינוי, אני
רוצה לציין
בהערכה רבה
את תפקוד
ההנהלה, באמצעות
הוועדות
השונות ואת תרומתם
הגדולה של
רוני, צפי
וכמובן נימרוד
– בן משק
צעיר שמביא
לנו גאוות
יחידה.
ופעילות
שלך
בקיבוץ
בעבר.
התחלתי בקיבוץ בפלחה,
יצאתי לתפקיד
של מרכז
קניות (שהיה
תפקיד מלא),
אחרי זה
לגזברות ואחר
כך
הכניסו אותי, עירוני
גמור, לגד"ש, עם
הדרכה צמודה
של מישה בג
- מדריך הסוכנות,
ועבדתי שם
במשך 16
שנה, עם הפסקה
של קדנציה
אחת של
ריכוז משק.
אחר כך יצאתי
שוב מהגד"ש לקדנציה
שנייה של
ריכוז משק,
שבמהלכה פרצה
מלחמת יום
כיפור.
אחרי קדנציה זו
חזרתי שוב
לגד"ש
לתקופה קצרה
ואז התחיל
תהליך של
הקמת המפעל.
אני ריכזתי את
הקמת המפעל
בבית ואחר
כך גויסתי
למפעל, לא
בהתלהבות, וכיהנתי
כמנהל פנים
של
. המפעל משנת 1974 עד
1983
אחרי תפקיד זה
יצאתי לרופין
ללמוד מנהל
עסקים. במהלך
הלימודים גויסתי
ע"י
גרנות, לניהול
מנפטת
הכותנה – סיבן, לאחר
שאסיים את
לימודי.
אסיפת ניר אליהו
אישרה זאת
ואני התחלתי
להיכנס ולצאת
בסיבן כבר
במהלך תקופת
הלימודים. לימים
התברר לי שפיני
דחף את
השם שלי
למנכ"ל גרנות
ואני במשך
שנתיים דחפתי
את השם
של פיני
לניהול הוד
חפר.
אני זוכר את
השנים ששנינו
כיהנו יחד
בהנהלת גרנות,
כתקופה יפה
וחברית מאוד.
בחודש יוני, עם
סיום לימודי,
קרה לי
האסון הגדול
עם אסף.
הודעתי אז
לגרנות שאני
יורד מהעניין
ולא
יוצא מהבית, אבל
הופעלו עלי
לחצים, גם
מגרנות וגם
מהבית ובסופו
של דבר
הגעתי לגרנות.
הייתי שם שתי
קדנציות, שמונה
שנים. זו
הייתה תקופה
טובה. התחלתי
עם אשר
גולן ועברתי
לאריק
רייכמן, הכנסתי הרבה
שינויים, הייתי
פעיל בכל
המערכות הארציות,
הייתי יו"ר ארגון
המנפטות... בסוף
הקדנציה
לחצו שאמשיך
עוד, אבל
זה היה
למעלה מכוחותיי
וחשבתי שאני
צריך לחזור
הביתה.
בניר
- גליון
470 - עמוד
14
..
על
כוס
קפה
חזרתי ונכנסתי למפעל.
אחרי תקופה
קצרה הייתי
מנהל הייצור,
אחר-כך
עברתי לניהול
מחלקת חומרי
גלם.
עד יוני 2008 עבדתי
במפעל מלא,
עכשיו נשארתי
בתקן של
מנהל מחלקה
אבל בחצי
משרה. כל
העבודה
הפיזית ירדה ממני
ואני ממשיך
במתכונת הזאת
כמה שאפשר.
אני קשור מאוד
למפעל, אוהב
אותו, מעריך
שהוא צריך
להיות אחד
המנופים של
ניר אליהו.
יש לו צוות
טוב והוא
הולך בדרך
הנכונה.
האם
אתה
לא
מוטרד
מהמשבר
הכלכלי?
אין ספק שהוא
משפיע ביום-יום ובטווח
הארוך, אבל
אני לא
עוסק בזה,
צריך לשאול
את המנהלים
הכלכליים.
ואלו
תפקידים
מלאת
בבית?
הייתי פעמיים מזכיר,
מרכז וועדת
חברים וחבר
הוועדה במשך
שנים, אפילו
מרכז וועדת
חינוך בשנים
הראשונות. יום אחד
הבאתי לברור
את אשתי
– אסור היה
אז לקחת
ילדים לישון
בבית. עידית
הייתה בורחת
הביתה מבית הילדים
ותמי לקחה
אותה לישון
בבית.
קיימתי ברור בוועדת
חינוך ואחריו,
כמובן, התפטרתי.
מה
שמזכיר
את
חשבון
הדולרים
של
רבין...
בזאת תמו עיסוקי בחינוך.
עכשיו,
לאחר
הבחירות
לכנסת
- מה
דעתך?
אני מאוכזב קשות.
אסור למפלגת
העבודה להיעלם
מהמפה, יש
לה זכויות
בבניית המדינה,
יש לה
נבחרת
טובה וחבל.
דבר שני – "מנהיג"
כמו ליברמן
זו קטסטרופה.
התחזית שלי
שזו תהיה
ממשלה קצרת
מועד ותוביל
את
המדינה לתוהו ובוהו.
ושעות
הפנאי?
את שעות הפנאי
אני מעביר
בקריאה. עם
כל הקושי,
אני מנצל
את שעות
האור ובבית
יש לי
מכשור המגדיל
את האותיות ועוזר
לי לקרוא.
ככה אני
מעביר את
הזמן.
ואיך
מטפל
משרד
הביטחון
במשפחה?
זו נקודת אור
שאין לה
גבול. יש
להם כמובן
תקנות, אבל
בתוך מסגרת
התקנות נעשה
הכל, הכל.
כעסתי
מאוד על התארגנות
ההורים נגד
משרד הביטחון
בעקבות אסון
המסוקים, אבל
לבסוף נמצאה
הדרך...
ככותרת – אין לי
ספק שמשרד
הביטחון, אחרי
האסון שקרה
לנו, היה
משמעותי ביותר
ואני מדבר
במיוחד
על אגף השיקום
– קבוצות התמיכה
וכל העזרה.
שלא כמו כל
הגופים במדינה,
שנותנים לך
להתייבש על
קו הטלפון
כשהם מעבירים
אותך משלוחה
לשלוחה,
משרד הביטחון עונים
מיד – אתה
מספר 5 בתור
וזהו, מגיע
תורך ואתה
מקבל תשובה.
זה דבר מאוד
משמעותי וזה
בהחלט לזכותם.
ולסיכום
– שיהיה
טוב.
תודה
קלמן,
תודה.
ראיין שמוליק__