|
אחי דוביק שייטוביץ אחי
הגדול דוב. הייתי בן 14, לפני 46 שנים ביום אביב ריחני של חודש
אפריל, כאשר אחי הגדול דוב, נספה בקרבות מלחמת תש"ח.אחי הגדול דוב
,לימד אותי לרכב על אופניים, לדהור במורדות הדיונות אחרי הגשם,לחתור
במשוטים,להתגנב לרכבת ולזנק ממנה בשעת הנסיעה אל ערמות החצץ והזיפזיף
שבצדי המסילה, אחי לימד אותי לדכא את הפחד,בין הדוכנים של השוק הערבי בעיר
התחתית של חיפה. יחד דילגנו על הבלטות של המדרכות בחיפה, "בלי לדרוך
על הקווים" יחד נכנסנו לנמל חיפה בהתגנבות יחידים. אחי הגדול לימד אותי
לשחות, לעבור את הגלים בים סוער, לשחות אל המצופים של חברת הנפט. יחד הלכנו לדוג
בנחל הקישון, אחי לימד אותי איך תופסים "ארי-נמל" ואיך מחליקים
מן העץ בלי לקרוע את הבגדים.עם אחי דוב הייתי רותם את הפרדות לעגלה ויוצא לשדה
לקצור את המספוא בחרמש, "לבנות" את ערמת החציר על הפלטפורמה. אחי דוב לימד אותי הכל,היום שאני
כבר גדול, בן 60, אחי דוב נשאר נער נצחי שטרם מלאו לו 19
שנים. גייזי שביט, נחל-עוז,
22.4.94
דב שייטוביץ (דוביק, דובצ'ה)
הכשרת דגניה-ב' - פלוגה ג', הגדוד השלישי, חטיבת יפתח-פלמ"ח.
נפל בקרב על להבות הבשן 8.4.48 בטרם מלאו לו 19 שנים. 9.2.48 שלום רב הורים יקרים. העוצר נמשך כאן מיום שלישי
עד שבת. בשבת הגיע לכאן השיירה. תארו לכם, להיות מנותק כמה ימים מהארץ, לא לקרוא
עיתונים, את הרדיו שומעים פה בקושי, ורק לפעמים.העיקר שהחבילות והמכתבים הגיעו
בעיקר המכתבים. המכתבים פה מחיים את האדם, זה כמעט הדבר היחידי שמחכים לו.אליעזר
כותב על"התזמורת" גם פה זה לא חסר וגם אני לפעמים מנגן...אל
תדאגו לי, אני יודע לשמור על עצמי והכל יהיה בסדר. אתם מבקשים שאבוא לפחות
ליום לשעה אחת , אבל מה לעשות, אי אפשר.תודה על חצי הלירה הנוספת, גם החבילה
הייתה טובה, החברים יחד איתי גם כן נהנו ממנה. אל תשלחו לעתים קרובות כי
זה עולה לכם ביוקר.כתבתי לשולה וקבלתי מכתב גם מעדנה, מסרו לה שלום ממני.
שאליעזר יכתוב יותר ברור, בקושי אני קורא את כתב היד שלו, אני שמח שהוא כותב ושימשיך לכתוב. הכתובת של דריזין בכרמל לא ברורה,
כתבו שוב יותר ברור. שלכם דוב. 21.2.48, שבת, דן. שלום רב לכם הורים יקרים. את מכתבכם קבלתי אתמול בערב,ומאד שמחתי עליו אחרי שבוע שלם
שלא הגיע דואר ולא שמעתי מכם. אני חוזר וקורא את המכתב וכל פעם כאילו זו הפעם הראשונה.אני
כל השבוע נמצא בנסיעות מקיבוץ דן לטבריה. מהבוקר עד הערב נוסעים. יש
לזה צד טוב שפוגשים הרבה אנשים אשר מתייחסים אלינו טוב מאד. אתם ודאי מבינים
מהי מטרת נסיעותיי. מפה שלחו את האנשים והילדים לקיבוצים בעמק.פה בדן הכל
בסדר, חוץ מקצת הפרעות בשדות. אני מרגיש טוב, אבל קצת עייף וכבר מרגישים את
הצורך בחופש.כולם פה עייפים אבל אין סיכוי לחופש. אמרו לנו לשכוח את המילה הזו
ולמחוק אותה מהמילון... מה שלום אבא, איך הוא מרגיש? הוא בטח
כבר התרגל לנסיעה בלווי שריקות הכדורים. אני קורא בעיתון מה קורא כל יום
בוואדי רשמיה וזה אמנם מדאיג מאד. אבל אם אתם קוראים מה נעשה פה בסביבה בין דן לטבריה, אז גם
כאן "שמח". אני נמצא תמיד בשיירה שנוסעת פעם ביום הלוך וחזור. לפעמים
קורה שנשארים ללון באיילת השחר. תלוי במצב, יש בדרך כמה כפרים נבזיים שמוכרחים
לעבור אותם. פה נוסעים רק באוטובוסים משוריינים. אני זקוק כבר לחופש לראותכם.
בימים כאלה טוב היה להתראות לפעמים. חבילות מספיק לשלוח פעם בחדש. שלחו דברי
מתיקה וחלבה, זה חסר פה. אנחנו מקבלים באוטובוסים הרבה "דברים
טובים" נהיינו אנשים מכובדים...וודאי קראתם מה שקרא במנרה אתמול
ושלשום: נהרגו שלשה אנשים שלנו. שניים היו חברים טובים שלי, שחייתי אתם יחד בזמן
האחרון. הם שניהם מנוער עולה הנמצא באיילת השחר, היה שם קרב קשה של כמה שעות,
הסביבה שם מאד פראית וקשה.המצב היה קשה מאד, אבל אז רואים כמה כל אחד טוב
ומוכנים לעזור איש לרעהו.שלום שלכם דוב.שלום לך אליעזר,אני מודה לך על
המכתב שכתבת לי ואני שמח לקוראו. טוב שאתה כותב הרבה,זה נותן לי הרבה וככל
שתוסיף לכתוב כך תוסיף לי יותר מצב רוח טוב. חכתי למכתב מכם שבוע שלם,וזה היה לי כמו חודשים, כל יום
חיפשתי בדואר והייתי חוזר מאוכזב. כשאני כותב להורים זה מכוון גם אלייך. בדגניה
הייתי פשוט עייף ועצלן, אבל עכשיו מוכרחים לכתוב.אני מתפנה לכתיבה רק בשבת, כי
כל ימי השבוע אני עסוק מ-6 בבקר עד 6 בערב. המכתבים והחבילות מראים לי
שאתם בבית חושבים עלי. לא ידעתי שאתה בתנועת נוער,אני שמח שמצאת את דרכך, מכתבך
פרוש לפני ואני חוזר וקורא בו.אתה מספר לי על המשוריין שדפוק כולו מכדורים, היית צריך לראות את הטנדר שלנו, לולא השריון
הוא היה נראה כמו רשת. ד"ש לאבא אני
דואג בעיקר לו, שיהיה בריא ואני מקווה לראותכם בקרוב. בנוגע לעט אני כותב בעט לא
שלי, אבל לא הכרחי שתשלח לי, אני לא רוצה לדרוש יותר מדי. שלך דוב. |