27.4.09 מאת נילי דיסקין
: "החלטות גורליות"
כשעבדתי
בשירות לאימוץ, ממנו פרשתי לגמלאות לפני חודשיים, ידעתי, כל אימת שפורסמה
כתבה בנושא אימוץ בעיתון, או בכלי תקשורת אחרים - שלמחרת יבואו טלפונים של חרדה,
כעס, רצון למחות וכד' - הכול לפי העניין. והשיחות אכן הגיעו. כי בנושאים שהם בבחינת
ציפור הנפש של בני-אדם, כל אמירה בלתי זהירה, ואפילו אמירת דעה, נוגעת בעצבים
חשופים, מכאיבה, מקוממת, שוב- הכול לפי
העניין. כשקראתי או יותר נכון צפיתי בסרט על
חייו של מזיאד
( יגאל עבאס) -ידידי
מזה שנים רבות, ושמעתי את דבריו כיצד אביו שלח שליח שהתחנן בדמעות בפני מפקד האזור
שלא לשלוח שיירת הצלה ליחיעם מאחר שמארב ערבי גדול ( "מתוזמר" ע"י
אדיב שישאקלי, הסורי) אורב להם בדרך, וכיצד בכל זאת
נפלה ההחלטה לשלוח שיירה שכחציה הייתה מורכבת מבני קריית חיים שרובם נהרגו במארב
הזה- נעצבתי מאד. חשבתי על כל המשפחות השכולות של נופלי השיירה
הזאת. מה הם מרגישים למשמע הוידוי הזה. אנחנו בפתחו של יום זיכרון
נוסף.ורציתי לאמר למשפחות האלה, ולכל המשפחות השכולות
באשר הן בישראל ( עם פינה חמה בלב למשפחות הקרייתיות.
אני זוכרת אותי כילדה מתאבלת, יחד עם הורי על שני בניו של החלבן שלנו-מיצקביץ', שהיו בשיירה ליחיעם ונהרגו) - אי אפשר
"לשפוט" בדיעבד החלטות גורליות של מפקדים וקברניטי מדינה
אחרים. זוהי חכמה שלאחר מעשה. עם כל הביקורת
הפוליטית שיש לנו על מנהיג זה או אחר. עם כל הביקורת הצבאית שיש לנו, האוהבים
לחשוב לפעמים ש"אנחנו היינו מחליטים טוב יותר" - זהו תעתוע! עם ישראל
שהתקבץ כאן בארץ, ושצ.ה.ל הוא חומת המגן שלו, הוציא
מתוכו כל השנים את מיטב המוחות החושבים שלו. בכל התחומים, וגם בתחום
הביטחוני. החלטות גורליות לא יכולות להיות נשפטות בדיעבד ( הפקת לקחים
,כן). כל ילד,נער,ובחור, בכל גיל שהוא שיצאו למשימת הגנה על חיי האנשים במדינה
הזאת, חיינו שלנו, עשו זאת בלב שלם, באמונה שלמה במפקדיהם, (מפקדים שהלכו יחד עם
חייליהם)- והקריבו את חייהם למעננו בגבורה מעוררת הערצה.כל החלטה שהתקבלה בעבורם
התקבלה בהתלבטות, בחשיבה המרבית שהייתה אפשרית לאור הנתונים שהיו בשטח, ועם מרב
הזהירות, האחריות והדאגה לחיי אדם. זהו
הצבא שלנו, וכך הוא פועל עד היום. מקומה של בקורת מקצועית, על
כל החלטה שהיא - כבודה במקומה מונח. אנחנו, בפרוס יום הזיכרון לנופלים - לא
התמנינו לשפוט ואין לנו הכלים לכך. אנחנו יכולים רק להרכין את ראשנו. לדמוע. ולאמר תודה חרישית לכל הנופלים, שבלי ציניות ובלי לראות את
הדברים כקלישאה, אלא כעובדה פשוטה ונכונה - במותם ציוו לנו את החיים.
שבוע טוב. שבוע עצוב. נילי דיסקין.