חנוך שחר/שוורץ
ליום השואה תשס"ט
חיבור:" ליום האם של
יתום!
המורה ביקשה מהתלמידים לכתוב
ברכה או חיבור קצר או שיר ליום האם, עבור אמא ,היה זה בשנת 1949 בבית ספר במוסד
"אונים" אשר בכפר סבא ,אליו הגעתי רק לפני כחודשים,כעולה חדש למדינת
ישראל מארץ גלותי צ'כיה אחרי ה"שואה."
כל התלמידים
התלהבו מהנושא וניגשו לעבודה ורק אני נותרתי זמן מה דומם,המורה הבחינה בי יושב ולא
עושה דבר רק חושב ,פנתה אלי ושאלה: "אינך
רוצה לכתוב דבר מה לאמא?!כל הילדים כותבים או מציירים
דבר מה עבור אמא ולך לא יהיה מה להגיש!
עניתי לה בלחש: "לי
אין אמא...." ושנינו השתתקנו לזמן מה, לבסוף שברתי
את השתיקה כאשר אמרתי: "
אכתוב לי דבר מזיכרוני ,של היום האחרון שלי עם אמא" ! שאחר
שנים תעדתי אותו לשיר.
הזיכרון האחרון על אמא!
היה זה בדרך שהלכנו רגלי,
בשמורת הבוקר בקבוצה עם עוד הרבה אנשים,
כאשר מלווים אותנו הנביחות של כלבים,
"לאן לוקחים אותנו שאלתי את אמא?!"מפחד!
"למקום לא ידוע,העיקר שנשאר ביחד,"
ענתה לי אימא בהתחמקות.
"אולי נשאל את האנשים אשר במגפיים"
כך לי חשבתי,
ופתאום קיבלנו דחיפה ,זה שמאחורנו,
שנתן לנו את התשובה:
"לרכבת,לרכבת משם יקחו
אותנו לעבודה."
אכן לרכבת הגענו,
שם כבר חיכו לנו יותר אנשים חמושים עם כלבים
צעקו עלינו,והכלבים נובחים!
הילדים והזקנים צעקו לנו לעבור שמאלה,
והאחרים ימינה לעבודה.
דחפו אותי בין הילדים שכבר עמדו בקבוצה
והזקנים שהצטרפו לידם ,
וכל הצעקות שלי ,אמא!
אמא!
נבלעו מהרעש של אחרים
הכלל נביחות של הכלבים.
אמא נעלמה לי אז
בתוך ההמון נלקחה לי לעד!
ואני מצאתי לי מפלט...