לאבא

שוב העדר נוהר במבואות הכפר שוב הרוח לוחש בין גדרות גנים

ועולה האבק משבילי העפר ובצמרת הברוש כבר נמות יונים

והרחק עוד צמד ענבלים והרחק על כתף הגבעות

מלווה את משק הצללים עוד נושקות קרניים אחרונות

ערב בא. ערב בא.

שוב הורד חולם חלומות בלאט

ופורחים כוכבים במרום אט אט

והרחק בעמק האפל

מלווה התן את בוא הליל

ליל בא

ואתה אבא,

שוב לא מביט בעיניך הבורקות

ומדריך אותנו לקראת הבאות

שוב לא פורץ בצחוק מתגלגל

ומראה לנו דרכים בארץ ישראל

שוב לא יכול לטפח את גינתך

ולספר סיפורים ואפילו בדיחה

ואנחנו,

שוב לא נוכל להיות כמו פעם,

כי הלכת מאתנו – מה הטעם?

ויחד עם זאת, אבא,

נמשיך מכאן הלאה,

ונתגבר על הכל....אינשאללה.

ואני מקווה כי כעת אתה רגוע ושליו,

ושום דבר לך כבר לא כואב.

והאדמה הזו שאתה כל-כך אוהב,

תקבל אותך גם בחיבוק חם ואוהב.

מתגעגעים אליך, אבא, מכל הלב.