דברים שנשא ארז פלג על קברו של חותנו, יעקב משולם ז"ל, באזכרה, במלאת שנה למותו.

יעקב והאקדח.

בהמשך, בערב, נתכנס לטקס קריאת המטווח העירוני של כרמיאל ע"ש יעקב. לא יכול להיות שילוב מוצלח ואמיתי יותר מאשר הקשר בין יעקב, כרמיאל ומטווח. בפעם הראשונה שביקרתי בכרמיאל יחד עם מי שתהיה לימים אשתי, לפני עשרים וחמש שנים, פגש אותי יעקב, ואחרי כמה דקות שאל: " יש לך אקדח? "

כשהשבתי בשלילה, אמר לי יעקב דבר שאני זוכר אותו כאילו נאמר היום: " אקדח זה הזכות שלך להתקיים. " וציטט משפט מספר: " אקדח – משווה קטן גדול. " מאז אותו יום, בצידו של כל זיכרון שלי שקשור ביעקב מונח אקדח.

בסיפור שכתב יעקב, במסגרת אוסף סיפורים ואשר יעל אשתי, יחד עם לאה רכזו והביאו לדפוס, מספר יעקב על אקדח איטלקי ישן, אשר אביו רכש בתקופת המרד הערבי של 1936 כדי שיוכל להגיע לעבודתו בבטחה ( אקדח איטלקי עם שלושה כדורים, כי אם שלושת הכדורים לא יעשו את העבודה במקרה הצורך, שום דבר לא יעזור.)

האקדח היה מוחבא בסליק כל השנים מתחת לאדמה ויצא רק במקרים ראויים.

יעקב מספר כי לאחר פטירת אביו, הוציא את האקדח ממחבואו מתחת לאדמה וכאשר פירק את האקדח, שכבר היה חלוד, גילה שכל אותן השנים לא היה לאקדח נוקר. > סיפור האקדח

אני זוכר את החוויה של איתי, בני הבכור, כאשר הלך פעם ראשונה עם יעקב למטווח. אני זוכר כיצד יעקב שמר על גגות כרמיאל, כאשר אנשי כרמיאל חגגו ביום העצמאות. כיצד הזמין כוונת אופטית מיוחדת מאמריקה הגדולה, לאחר חודשים של בחינה וחקירת הנושא. כיצד נסע לתחרות עם הצלפים בדרום אפריקה.

ואני זוכר גם את הערב שלפני הניתוח. יעקב קרא לי אליו, ביקש מכולם לצאת וביקש ממני בקשה אחרונה. חשוב היה לו שכאשר אצא לפעילות במסגרת יחידת הג'יפים של הוד השרון, אצא עם האקדח שלו.

יעקב, אני את ההבטחה שלי אקיים. הבירוקרטיה, יעקב, לא תשבור אותי. לאה ואני עובדים ביחד על כל הטפסים והאישורים הנדרשים ובקרוב אגשים את הבטחתי. ארז