6.1.08
האצבע המעוכה של יעל פשר
מאת ע ל י
כ ה ן (קופנהגן, דנמרק)
יעל פָשֶר גרה
בשכנות לבית מספר 17 ברחוב חית, שם התגוררתי עם הורי עד שהחליטו לעבור לירושלים
מסיבות שהזמן (מלחמת העולם השניה) גרָמָן. השכנים היו
משפחת פשר ויש לי צילום (שפורסם בזמנו באתר זה) בו רואים את הילדה המתולתלת יעל
ואותי בחברת אנשים נוספים, בשביל שחצץ בין בית פשר לביתנו. הייתי ככל הנראה שובב
לא קטן, והסיפור הבא יעיד על כך....
... את יעל פגשתי
שוב בתקופה בה למדה רפואת שיניים בירושלים. אני עבדתי כמזכיר טכני של מועדון
הסטודנטים "בית הלל", ששכן אז ברחוב בלפור, בדיוק מול ביתה של שרת החוץ
גולדה מאיר. (היום משמש הבניין כמבצר מוגן בו מתגורר ראש הממשלה, ואת "בית
הלל" הרסו לאחרונה למען הנדל"ן ונגד הנוסטאלגיה הירושלמית של אלפי סטודנטים).
במהלך הפגישה
ב"בית הלל" עם יעל ולאחר
שהתחוור לה עברנו המשותף בקריה והשכֵנוּת שלנו הציגה לי אצבע מעוכה שלה, הזרת,
ואמרה לי בחיוך : "זאת ה'עבודה' שלך"- אני לא זכרתי דבר מהמעשה הנורא שבו- על פי
דבריה – מחצתי את אצבעה הזעירה תוך כדי משחק
כאשר היינו בערך בני ארבע , אבל
אני מאמין שיעל ידעה מה היא אומרת.
בשנים לאחר מכן ביקרתי מספר פעמים בביתם של יעל ואורי
בגבעה הצרפתית וגם בסטודיו של אורי ברחוב שלומציון
המלכה, לשעבר רחוב הנסיכה מרי, בדיוק במקום בו החלו המהומות לאחר החלטת
ה"חלוקה" ב-30 בנובמבר 1947.
לצערי הרב שניהם אינם עוד איתנו. יהא זכרם ברוך
ושמור עימנו. עלי כהן
נ.ב.
אורי
מיכאלי יסד את "העמותה להנצחת הל"ה"
ולא בכדי - אחיו, אמנון, היה אחד מהם. אני הייתי צעיר מאמנון: אמנון היה בן 17 בנפלו,
במבט של מבוגר היום,הוא היה ילדון, חניך בקן "השומר הצעיר" ברחוב המלך ג'ורג' בירושלים. גם אני הייתי חניך בקן זה וכולנו הכרנו
אותו. הידיעה על מותו של אמנון הכתה אותנו בתדהמה ותוך סערת המצור
ומלחמת השחרור החלטנו להקים ספריה במרתף הקן. כולנו התגייסנו למשימה והמדריכים בנו
את קירות הדיקט ש"גזלו" חלק מאולם הקן הכללי. את הספרים "סחבנו"
מהבית. והספריה
ע"ש אמנון הגיבור מהל"ה קמה והייתה. היינו
גאים בכך שגיבור זה יצא מבית היוצר של הקן.
ע.כ
אמנון מיכאלי ז"ל אתר יזכור של משרד הביטחון: http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=91370