7.10.08 ההליכה לציפורי : לזכר דודיה (יעקב אברמוב) -מאת איתן רן
זמן מה לאחר תום קרבות מלחמת השחרור, בקיץ, החלטנו, הולכים לציפורי. היינו ארבעה, דודיה, תומס , עמירם ואני. דודיה היה הבוגר והאחראי מבינינו. בעוד עמירם ואני היינו עסוקים במשובות ילדות
כגון התגנבויות לשדה התעופה לראות את הפעילות שם, דודיה כבר עבד כמכונאי אחראי, להשמשת טרקטורים מסוג אינטרנציונל "מנילה", ולו שני
חניכים עוזרים.
הבעיה העיקרית הייתה מפה טופוגרפית. מפה של 1:100000 הייתה דבר נדיר ויקר
המציאות. הבעיה נפתרה כאשר עמירם הביא מפה
1:250000 מחדר המורים. בעיה נוספת, שאותה
העלה דודיה, הייתה מה יקרה אם נצטרך לשאול בערבית כיווני הליכה ו/או דברים
אחרים. הפיתרון היה לקחת את ספר לימוד
הערבית של בן זאב ולשנן מספר ברכות ומשפטים רלבנטיים. כמובן שלא עלה על דעתנו שנפגוש ערבים בלתי
ידידותיים. לא זכור לי שייחסנו חשיבות
לעובדה שאנו הולכים בשטח שהייתה בו מלחמה. היום אני יודע כי מפגש עם ספיחי המלחמה עלול
להיות בלתי נעים לחלוטין.
לבסוף. ביום ששי אחד בערב נפגשנו ארבעתנו, וחשנו מוכנים ומשתוקקים לצאת. למחרת
בבקר נפגשנו ליד ביתי, אבל היינו רק שלושה. תומס לא הגיע. טלפונים היו נדירים אז וסלולרים
עוד לא היו בתכנון. חיכינו רבע שעה
אקדמאית ויצאנו לדרך. בסביבות כפר אתא ראינו את תומס מנסה לסגור את המרחק. המתנו והמשכנו ארבעתנו שמחים וטובי לב. בדרך הזמין אותנו ערבי ידידותי, לאבטיח ונהנינו
מאוד. לפנות ערב הגענו לציפורי. הלכנו
למרכז הכפר ודודיה כבר מצא שם איזה פפו בולגרי ומיד
סידר לנו לינה בבית ריק. בבקר שאלנו למה
הבית ריק ומישהו הסביר לנו כי במקום גרה משפחה שנרצחה זמן קצר לפני כן בידי
מסתננים. הודינו למארחינו וחזרנו בתחבורה ציבורית דרך נצרת.
המיוחד בהליכה זו הוא שבניגוד למקובל במקומותינו לא סיפרנו ולא דיברנו לא
דשנו ולא לעסנו את הסיפור הזה. הפעם
הראשונה שעמירם העלה את הנושא בפני הייתה לפני מספר שנים כאשר סיפר לי כי מצא את
המפה לפיה הלכנו.
הפעם האחרונה שנפגשתי עם דודיה הייתה יום אחרי הכנס בקריה. בכנס אמרו לי שדודיה בבית החולים שיבא. למחרת נסעתי
לתל השומר ופגשתי אותו ואת רותי מיד כשיצא
מטיפול פיזיוטרפיה.
התבדחתי ואמרתי לו שקשה לי אחת
לחמישים שנה לבקר אותו במחלקות שיקום, בו במקום אמרה לי רותי כי היא נותנת לי פטור
מביקור בעוד חמישים שנה. מי יכול היה לדעת
שהפטור יהפוך לפטור מוחלט מביקורים לאחר זמן קצר כל כך.
יהי זכרו ברוך.