יוחקה, אחד, יחיד ואהוב.

לדליה, רקפת, גיא, צפריר ודגנית,

לנכדים. עד כמה אהבנו את יוחקה

איש הרעם, יוחקה,

רעמי הקול

רעמי הצחוק

רעמי הכל

רעמי החיים.

מרחוק אני כבר שומע אותו ויודע

יוחקה, זה האיש.

מחבק, מחזק, מעודד, מכוון,

אדם מדהים.

בכף יד רחבה

מחליק על חלקת הקרחת,

קורץ, מחייך,

מסלסל ומתהדר בפרוות החזה המתולתלת,

גאוות הגבר המוחצן חיים.

היד הטופחת,

היותו לצידך בהמונו החם ואינך נותר אדיש.

אם יש דבר שמתאים ליוחקה שטוען אותו עד גדות

אלו החיים.

הוא ממלא אותם, והם גודשים אותו,

הוא משפיע על כל סביבתו

קולות, צבעים, תנועה, רגשות עזים.

אתה רוצה לעשות מה עבורו

ומגלה שבשבילך הוא כבר עשה,

אתה רוצה מעט ללמוד ממנו, לקלוט ממהותו

וזה קשה כי יש רק אחד,

יוחקה.

נפל בחלקי מעט ממנו

וזכיתי בהרבה,

פרק זמן קצר, גברים במלחמה

ואחריה.

אחווה שמתיכה את היחידים לאחד

ויוחקה עם חבריו הטובים והוותיקים

עשו את זה נהדר, מצחיק ואנושי.

והנה דליה על הקו,

נימת העצב,

ואינך מאמין שהאדם הזה המלא עד גדותיו,

נדם לפתע

והרי את רעמי צחוקו אני שומע

את החיבוק אני מרגיש.

כפלא יוחאי,

נפלא האיש.

אשא אותו עימי תמיד ולא ידעתי די, בעז דרומי