לזיכרו של דניאל יעקובי
רפי ברקן-בנקלר
שלומות,
בשל סיבות בריאות, לצערי לא אוכל להגיע להלווייתו של דניאל יעקובי. אם יפה
הדבר בעיניך, הפץ מייל זה בין החברים .
רפי
לא חלף שבוע ושוב הוא בא לבקר אותנו, בני השבעים וחמש. אחרי עובד, דניאל
הוא השני שבין הקרייתים שלנו. דניאל היה ייחודי. הוא לא היה מהחבר'ה, אחד מבעלי כף
היד הכבדה והצעד הגס. איש עדין נפש ורגיש, שדווקא לא פסק ממאבק מתמיד אחד
מכולם, להגיע להישגים פיסיים שלנו הם היו קלים יותר. הוא, שהיה מעלינו, רצה להיות
דווקא אחד כמונו. אולי, מקרה אחד בלבד, יכול לתאר לנו את הרגישות שלו, שאנחנו לבנו
היה גס בם: דניאל החזיק בידיו את רובה המאוזר מתוצרת צ'כיה ועליו מוטבע הנשר
הטבטוני. והוא אמר: "חייל יהודי ובידיו רובה נאצי". כולנו ראינו את
הרובים ההם, אך דניאל לא יכול היה להתמודד עם זאת.
דניאל ביקר בביתי מספר פעמים, בעיקר אחרי שהצליח להתמודד עם הסכסוך שהוא
חשב שעמד להתגבר עליו.
המרחק הפיסי הרחיק בינינו, כשם הפריד בין רוב החברים. פגישתנו האחרונה
הייתה בדרך חזרה מן המפגש בצובא, ובפגישה זו נדמה היה לי שהוא עדיין ממשיך להיאבק
בסכסוך זה. וחבל שלא עמד בו.
יהא זכרו ברוך ונקווה, שזה שמבקר אותנו השנה ארבע פעמים, ישכח את הכתובת
שלנו, לכל הרוחות.
רפי ברקן-בנקלר
הצטערתי לקרוא על הלוויתו של דניאל
.בגינוסר היו לנו שיחות ארוכות
בדרכנו בשבילי מטעי הבננות. הוא היה בחור מאוד רגיש ועדין נפש.נזכור תמיד את פניו
היפות.ועיניו הכחולות .
רחל בסן (לדרמן)
שלום :
ניסיתי להיזכר מי זה דניאל יעקובי
ובאמת נזכרתי הוא היה גר קרוב אלינו, ומדי פעם היו עובד חרובי (בעלי ז"ל)
והוא נפגשים ומשוחחים. אני באמת משתתפת בצער המשפחה ,
ובצער קבוצת קמה, רחל
דברים לזכרו של דניאל-יאיר מירז (מיזריצקי)
נעשינו חברים קרובים מהרגע שהמשפחה היגיעה לקריית חיים לבתים הראשונים
ממערב למסילת הברזל ולכיתה ו' בעממי -
ארלוזורוב של זרם העובדים . עד
היום לא ברור לי בדיוק למה מצידו של דניאל אולי משום שאני הייתי ספורטאי ואחד
מה"חבר'ה" המשפיעים ? ואני אולי
משום שחיפשתי קירבה למשפחה אינטליגנטית במיוחד בקריית הפועלים - אבא ד"ר לכימיה- ועוד בוגר גימנסיה הרצליה ! ואמא מורה למוזיקה
מחוננת .
קצת קינאתי בנער שחצי שנה אחרי שהגיע לארץ היה הטוב בכתה באנגלית (זה מובן)
במקצועות המדע (בודאי מובן) אך גם בערבית
?! ובדקדוק עברי ?! – זה לא מובן כלל , במשך השנים דניאל עזר לי קצת בשפות זרות
ואני עזרתי קצת בתנ"ך ובספרות , אך זה לא היה העיקר – כנראה פשוט הרגשנו נוח
אחד עם השני . דניאל הצטרף לקבוצת "להבה" בנוער העובד בה אני הייתי חבר-
מילא את כל החובות ולקח חלק בכל הפעילויות אך לא עשה שום מאמץ להרשים ולהוכיח משהו
למישהו .
גם בתיכון לא עשה מאמץ להתלבט ולהשוויץ למרות שבכתה ריאלית בת 20 תלמידים
מהם יצאו מספר דוקטורים ופרופסורים הוא היה בדרגה אחת שלמה מעל כולם .
ראשו היה בעיקר בעננים של המדע ואני בעיקר בתנועת הנוער ובספורט . השינוי
התחיל בסוף השביעית התחלת השמינית כשהתחיל להתעניין בפוליטיקה ונעשה קיצוני יותר
ממני. חשבתי- שינויי אידיאולוגי ולא עלה על דעתי שזה סימן
ראשון לטרגדיה מתקרבת .
האם יכולנו לעשות משהו ?? סימן נוסף התחיל לדבר על בנות . יש לציין שתמיד
בנות התעניינו בו ולא מעט מהן בקשו את עזרתי, אך הוא לקח יוזמה- ולא תמיד בכיוון הנכון- רק כשהאיזון הופר . אני מעריץ את חנה אשתו המנוחה שלמרות מה שידעה
העדיפה את התכונות המצוינות והכישרונות הייחודיים על הסכנות הסטטיסטיות והורישו
לנו ילדים נפלאים ונכדים נאים .
שמרתי על קשר ככל שיכולתי לאורך השנים, בשנים האחרונות התקשיתי בכך יותר
ויותר והרגשת הבושה לא עוזבת אותי.
אנא סלח לי !
קַדִישׁ - אזרחי
יִתְגַּדַּל שֵׁם הָאָדָם ,
יִתְעַלֶה פּוֹעַל יָדָיו
וְיִתְבָּרַךְ בְּזִכְרוֹנֵנוּ :
עַל צְרוֹר מַעֲלָלָיו בִּימֵי חֶלְדוֹ ,
וְעַל הַמְּעַט שֶׁלֹא הִסְפִּיק לְהַשְׁלִימוֹ .
עַל חֲלוֹמוֹת שֶׁנִטווּ - וְנָמוֹגוּ
,
עַל סְגוּלוֹת אֱנוֹשׁ וְחוּלְשׁוֹתָיו ,
שֶׁנָגוֹזוּ עַל כַּנְפֵי הַעִתִּים בִּמְנוּסָתָם
מִבְּעַד לַדּוֹק הָעַרְפִּלִי שֶׁל הַזְּמָן .
יִזְהַר זֵכֶר הָאָדָם ,
יִתְבַּהֲרוּ דִבְרֵי יָמָיו ,
שְׁמוֹ בְּאוֹר הַשֶּׁמֶש יִנּוֹן ,
כִּי מוֹתַר הָאָדָם הוּא הַזִּכָּרוֹן ,
מַשָּׁק פַּעֲמֵי הַחַיִּים ,
יַצְמִיחַ פֻּרְקָן לִכְאֵבֵנוּ ,
הַזְּמַן הַחוֹלֵף - יְרַחֵם
וְנִנְצֹר אֶת כָּל פִּרְקֵי חַיָּיו לְיָמִים רַבִּים .
יִתְגַּדָּל וְיִשְׁתַּבַּח .