11.4.11 ישראל קסטנברג :ביקור באושוויץ
בסיור שערכתי בשנת 1994 בפולין הקצבתי יום אחד
לביקור במחנה המוות באושוויץ. היו אלה הימים הראשונים כמעט מאז המהפך בארץ זו וכבר
נתקלתי בשינויים מאז ימי השלטון הקומוניסטי.יצאתי בסיור מאורגן מבית המלון
בקרקוב בכיוון למחנה הנודע לשימצה במערב לעיר
מגורי זו נסיעה שנמשכה כשעה אולי כדי להכין אותנו נפשית למפגש כך נסענו עד
שהגענו לשער המחנה אותו שער הנושא את השלט הנודע "העבודה משחררת".אכן
הסיור באושביץ ובבירקנאו יהא
חשוב לכל יהודי ובמיוחד בן ארץ ישראל,הסיור ארך כארבע שעות שהיו קשות,מדכאות
ומרגשות מאוד.נכון לומר שלא זועזעתי,אך השתיקה,הכאב והגדמעות
שזלגו מאליהן כבדו והיו בהן הזדהות עם גורלו של העם שלנו שנעלם בעשן. בכניסה הציגו
בפנינו סרט חשוב שבכיתי בו גם עם כאמור לא היה בו שום זעזוע אף כי היה דבר שכלל לא
היה מודע לי והיו בו פריטים מפתיעים. אנו בני הארץ מכירים חלק מהתמונות,מספרים
שקראנו,מתמונות וסרטים שהוצגו כאן ומעדויות ששמענו מאז 1945 ועד כה,בין אם באורח
פרטי או מביקור שלנו ב"יד ושם" או במוזיאונים אחרים כמו לוחמי הגטאות,תל
יצחק,ויד מרדכי ועוד. מהכניסה צעדנו8 רגלית לאורך המחנה,עברנו על פני כל הבנינים ובתוכם,שהרי לכל אחד מהם היה לו חלק במסע ההשמדה בין
אם כמגורי המון אדם לבין שרותים שונים,הכל כפי שנשתמר
משך השנים.
מחנה המוות הזה שהיה הגדול בין רבים דומים נפתח
בשנת 1940,אליו צורפו ב1942 שני מחנות נוספים סמוכים: בירקנאו
(אושוויץ 2 ומונוביץ אושוויץ 3 שהיו קטנים יותר בהיקפם
כאשר באחרון שימש רק למגורי אסירים שעבדו בייצור למאמץ המלחמתי הגרמני.האחרון חוסל
לאחר זמן קצר ואלה שזכו בחיים הועברו למקומות אחרים או שחוסלו במשרפות. כאמור
הנוראי בכל המחנות היה כנראה אושוויץ הראשון שם נקלטו כל אלה שאחר סימון ומיון
ונקטלו במקום. לאחר שהורעלו בגז הציקלון או נהרגו ליד קיר המוות .
בכל ביתן שנותר בסך הכל 12 בנינים הוצגו
פריטי הזוועות כמו אוספים של שרידי לבוש,הנעלה,משקפיים,טליתות,שערות ובדים עשויים
משיער,תצלומים ומונומנטים,מסמכי רישום ועוד והעין לא מספקת מלקלוט כל שיש
במקום.הראו לנו את קיר המוות לידו נהרגו בירי רבים,מרתף הצינוק המזוויע שהיווה
עונש מוות לא פחות נורא,תא הצינוק של הכו8מר הפולני מקסימיליאן
קולבה שנהרג על פעילותו להצלת רבים מתושבי המחנה במיוחד בני העם הפולני שגם הם
נאסרו במקום,אם כי דבר לא עלה בידיו.
ליגד המחנה היה כפר לא גדול של איכרים שעיבדו
שדותיהם כאילו לא קרה דבר במקום ואין מי שיכול לספר מה היו רגשותיהם אל מה שהיה
כאן וגם על תנועת ההמונים הפוקדת את המקום עד עצם היום הזה.
צחוק הגורל, שלא הרחק מקיר המוות,בתוך יער עבות
עמדה ושכנה אחוזה יפה מאו8ד - שם היה גר מפקד המחנה הס עם בני משפחתו,כיצד יכלו
אלה להתגורר במקום בו הילך מלאך המוות, לאלוהים המענה.
ראינו כל שניתן,גם את פסי הרכבת שהגיעו
עד לשער המחנה,שריד מגדלי השמירה וכך היה גם לאחר שעברנו לבירקנאו
(בשמה הפולני בזזינקה),גם כאן מחנה שלידו כפר חקלאי.
במחנה זה היו 6 משרפות שפעלו יום ולילה גם אם כולן הושמדו על ידי הגרמנים לקראת
סיום המלחמה באיזור.במקום אומנם אין מוזיאון כפי שקיים באושביץ,אך הדמיון והמעט ששוחזר לעדות מצביעים על אשר היה כאן_ההשמדה וההרג ההמוני במקום. המחנה הינו פתוח תמיד,הגדרות
פרוצים ולמעט רחבה גדולה ואנדרטה נוסף למעט המבנים,ניתן להיכנס ואף לצפות
ממרחק,להיזכר בסרטים ותמונות שתארו את המקום ואת קורותיו,כולל נסיון
למרד אסירים בשנת 1944 אשר כשל,איש כנראה לא נותר אז בחיים. בכניסה למקום דרך שער
המוות,שם נערכה החלוקה והמיון - מי לחיים ומי למוות והעצירים שוכנו בצריפים ארוכים
עם תאי משכב של שישה בכל תא בשלוש קומות זה מעל זה.דבר זה גם ראינו באושביץ(אם כי שם גם היו תנאי מגורים "נוחים" יותר
בעיקר למיוחסים כמו אנשי הזונדר קומנדו והקאפו היהודים
והאחרים.).
צר לי שדווקא במחנות הללו לא התאפשר לי לצלם,כך
נמנעו ממני תצלומי זכרון רבים וחשובים וכל שנשאר לי היה
מועט שבמועט,חבל.
בוססנו משך כל היום בבבוץ
שהיה בשטח המחנות ובגשם שירד במקומות,אם כי לא היה שוטף,כך שלא הופרעה דרכנו
ולא נקטע מצעד החיים שלנו ומכאן חזרנו לקרקוב אל המלון שבו התגוררתי למנוחה מהכאב
בו נתקלתי משך היום,בכל זאת היה במסע הזה מעין הרגשת לב ועדות כי עלה בידי למלא
אחר רצון שהיה חבוי בי שנים לבקר במקום בו תמו חיי בני משפחתי שנותרו בגולה הדוויהבאין לי תצלומיז זכרון מהמקומות הללו נאלצתי להסתפק במראה עינים
ורק במספר קטן של תצלומים שכן הצלחתי לצלם או גלויות דואר מן המחנה הראשי.מצטער
שלא רכשתי חומר מודפס נוסף למזכרת שנמכר בכניסה למחנה.
ישראל קסטנברג.