18.10.08 עודד ברונשטיין
על עדה רן ז"ל
קשה,קשה מאוד, לדבר על עדה בלשון עבר אל מול תלולית העפר בקיבוץ יפעת,
תלולית המשקיפה אל העמק.
עמק, שעדה כה אהבה. רק לפני
כחודשיים, חודשיים וחצי, שוחחנו ואמרת לי :
" חרף מצב בריאותי, אגיע לכנס ה-70- של גרעין "נחשול" בנהריה.
ברם, לנהריה עדה לא הגיעה. מצבה לדברי אחותה
אסתר שתיבדל לחיים ארוכים, הידרדר.
עדה, הייתה ספורטאית מעולה . אחרי הטירונות כשהגענו לדגניה ב' , אמרה לי ( היינו
שכנים בצריפי הנח"ל, חדר ליד חדר ), כי עז רצונה לצאת לאחוזים, ולהיות
מד"סית בנח"ל. זאת, לדבריה, כדי ל"נער" את הבנות לאחר
ההיצמדות לספסלי הלימודים בבתי הספר התיכוניים.
שאפה ויישמה. בטוחני, ובטוחים
היינו כולנו, כי עדה, בזכות אופייה הספורטיבי, תתגבר על מחלתה הארורה.
כשאסתר התקשרה אלי במהלך חול המועד, שאלתי מיידית, "מה שלום
עדה".
תשובתה החנוקה הייתה, הלוויה מחר בקיבוץ בשעה 13.00.
אנו, חברי עדת "תקומה" של התנועה המאוחדת מקן קרית חיים וחברי גרעין "נחשול", נזכור אותך עדה לעד.
עודד ברונשטיין.