25.7.08 מאת אהרון הדר/ברן :ראובן פיטרקובסקי
רגעים בחייו.
ראובן בתנועה המאוחדת. יקה במקור! בארץ, מסתגל במהרה לתזזית צברית - בשיעור
גבוה מעל גבוה. להחליט, לעשות, לאמור, כאן מייד ועכשיו. טיול התנועה, מכתשים
סדום מצדה. תקלות ממחלקת "סמוך". בואדי פוקרה (נחל צין) התארכה דרכנו,
עמוק ללילה. ממש במוצא לקראת סדום, לא אפיק, מישור רחב מאוד. אין רואים אפילו
צללית של גדה. אנשים אחראיים מאותתים לנו בפנסי רוח, לא להמשיך מזרחה, מעין רומזים
– "בואו שמאלה, צפונה לסדום". סדום 1949 חלקנו עולים להר סדום, לקקנו
זיעה ומלח. ירדנו חזרה, בפתק ראובן כותב: "חברה תפסתי טרמפ, לצפון. תביאו לי
את התיק" ראובן אחד מארבעה יקים בקבוצת חרמון: גבי לכמן,
ברוך כרמלי, חיים גבל, (מרים גבל בקבוצת אבוקה). ראובן מדבר בקצב של שפנדאו, מבלי שמץ גרמנית.
באחד הימים רכבנו לביתו על מנת לקרוא לו "לפעולה". על הדלת שלט:
"בבקשה משתיים עד ארבע לא לדפוק". חייכנו ולא .....ראובן כנער, בחופשת
הקיץ, כבר אז מפלס דרכו לטכנולוגיה, הרבה לפני עידן ההיי-
טק, ראובן מפתח את כישוריו. מממש ועובד אצל רדיו האן (שדרות השופטים). בהמשך לרדיו גביש בניה עצמית, קידם עצמו
למעמד מתקן רדיו. מידי פעם ראובן, סיפר פרטים טכנולוגיים. זכור לי היטב כאשר
ראובן תאר , בגאווה לא מוסתרת, אחת מעבודותיו ברדיו האן,
בתחרות עם רדיו הוף, (יקה כמובן). לפני עידן
הטרנזיסטור, מנורות רדיו הגבירו וסיננו גלי רדיו. מנורה אחת, גודלה יותר
מאשר רדיו כיס מצוי בזמננו. ימי צנע, לא כול סוגי המנורות זמינים. ראובן החליף
תושבת, חישב והתאים את ההסקה, למאפיינים החדשים. (מנורת הואקום, נזקקת לחימום
מתואם, על מנת לייצר אלקטרונים) ראובן בסגנון מאופק, סיפר על שבח שזכה ממר האן.
בבחינות תחרות לכניסה לטכניון (קונקורס- פעם היה דבר כזה) כולם רצו לשבת
ליד ראובן. ידע אנגלית מעולה, אבל לא השתמש בה בחיי יום יום.
בתום הבחינה, שאלתי אותו מה זה Concern. הוא
ענה, אל תדאג, עברת!
ראובן רכב על וספה 125 סמ"ק. מייד בתום מבצע סיני – מלחמת קדש –
אמר אני לוקח חופשה מהטכניון, ויוצא לסיני, אני חושש שאחמיץ הזדמנות יחידה ואחרונה.
ראובן רכב על וספה במרחבי סיני, חזר עמוס חוויות. ממש בגבול לישראל, היה עד לתאונת
דרכים. אדם שהכיר, שכב על הכביש ללא רוח חיים. ראובן לא החמיץ את התיאור הפלסטי של
פרטי האברים הפזורים וכן הנסיבות. אלה האפילו במידה מסוימת, על היתר. לאחר זמן הוא
שב וסיפר על היתר.
ראובן בטכניון למד הנדסת חשמל/ זרם חלש. כך הגדירו אז את מקצוע
האלקטרוניקה.בארץ עדיין לא הייתה דרישה נפוצה למקצוע. בוגרים רבים יצאו לואקום
תעסוקתי. קמה צעקה ארצית, אין עבודה! בשביל מה למדנו! נצא מהארץ!. עוצמת הצעקה
וכמות הצועקים, עלתה לממשלה. בן-גוריון, כדרכו, בפסיקה
טיפוסית, טבע את האמרה. "אז שיעבדו על יד המקצוע" ראובן יצא לפאלו אלטו.
לאחר זמן , "עמק הסיליקון" עריסת ההיי טק, סטרט אפ, טכנולוגיה דיגיטלית.
ראובן ממעמד פליט מגרמניה, דרך תוכן והשכלה ישראלית, כך על פני שלוש ארצות. עבר
ממעמד חלוץ מזרח תיכוני, לחלוץ בפסגת הטכנולוגיה. בפעם הרביעית עבר לארץ האחרונה,
במסע לרוחבו של עולמנו.
ראובן יקר, אני גאה להיות אחד מחברי ילדות/נערות שלך.נוח בשלום על
משכבך ושלום לעפרך
אהרן הדר (ברן)