עמיקם
לפני הכול אהבתי אותך, פשוט
כך.
ואיך אזכור אותך :
הר, שפסגתו מושלגת שיבה
נשוב רוח, רוח טובה
סדקי עיניים, מאירות חכמה
סלע אף הדור עצמה
ותחת עלוות שפם רכה
פלג מחשבות, בנביעה זכה
מרעננת מרווה ומשיבה
שוב הרוח, רוחך הטובה
ובעת פסגתך מוארת ברקים
בחשאי מתפוררים המצוקים
מצוקות שפטרת
אנחות שהפטרת
צלקות שהסתרת
להבות שכיבית בחיוך
בקור רוח, ובגוף חרוך
בקע גדל ובולט
ראש נישא, וגוף מתמעט
אך אתה ממריא כאדם
על חופש הרוח, מתוך כלא הדם
זה אתה, זה אדם
האדם החופשי המוחלט
קינאתי בזה, ולקחתי מעט
וכך נדמה לקחו, המונים
שומרי נפשך, שומרי אמונים.
לגופך נחצוב מצבה
והיא תנשוב
בנו
רוחך הטובה.
דגן