מלחמה,לא סתם יום של חול.

שבת,שעת צהרים.

השמש קופחת,

חם.

איושה של רוח יבשה.

שקט.

סירנות צורמות ובומים

מרעידים את אמות הסיפים.

שוב שקט.

קמטים של דאגה,

העיניים עייפות.

הכלב שרוע חרד בפינה,

הכול כול כך שלו.

הרדיו משמיע שירים של פעם.

אני יושב במרפסת,

העיניים עצומות,

מקשיב לעצמי.

זיכרונות ילדות,

מלחמות קודמות.

דממה מסביב,

ציוץ הציפורים נאלם,

העורבים נעלמו.

מלחמה.

נזכר ביום של אתמול,

נמל תל אביב הישן,

מנוף חלוד במים,

המית הגלים,

משק השחפים

ושקיעה אדומה.

יריד אומנים

מחווה לצפון.

המוני בני אדם,

צחוק ילדים,

סקטים, גלגליות ואופניים.

רעש והמולה.

מוסיקה לתוך הלילה,

בתי קפה הומים,

אספרסו קצר מ"קפה ארומה".

מפגש משפחות מהצפון,

אנשים מכפר הורדים,

חברות ילדות,זיוה ונינה,

חיבוקים,סיפורים.

לרגע קצר אני שוכח,

מרגיש כאילו סתם יום של חול.

הרגע חולף.

מה לי ולכול זה?

שתי מדינות,

אני לא שיך לכאן.

חושב על הכלב שבבית.

אני רוצה הביתה.

כבר מאוחר בלילה,

חצות.

אוספים את העבודות

וחוזרים לכפר.

הלילה זרוע כוכבים,

הירח מביט בעגמומיות

מתוך חציו הריק.

אני הולך ברחובות השקטים.

הכפר ישן ואולי לא?

מתוך חרכי התריסים המוגפים

מגיח אד של עייפות ופחד.

הכלב פוסע לפני,

זנבו מורם,

מובילני במסלולנו הקבוע.

כמעט שיגרה.

מכונית "המשמר האזרחי"

חולפת לאיטה ופנסיה הכחולים מרצדים.

אנחנו "שלום" אומרים

וממשיכים במסלולנו המנוגדים.

הכלב מרחרח אחוז תזזית

ואני ריאותי ממלא בחלומות של לילה.

עוברים ליד בית שנפגע

במטח הקטיושות של אמש.

הקיר מביט בי פעור חור,

מפויח ומסריח מעשן שרוף.

אני עוצם את עיני

ומתבונן בכוכבים המרצדים בבטני.

הריח משכר ומשקר,

ערבוב של פרחי יסמין וטל שחור של לילה.

קריר ושקט.

אני פוסע במורד "משעול הנרקיס" לעבר ביתי.

נגינת פסנתר בוקעת מאחד הבתים.

זהו שכני.

אני עוצר, מתיישב על גדר האבן ומקשיב.

הצלילים שקטים ונעימים.

אני עוצם את עיני ומתענג.

תודעתי הנסערת נרגעת.

הירח ממשיך לשוט בחצי חיוך עצוב.

כבר מאוד מאוחר.

לילה טוב ושקט.

רון דרור

6.08.2006