ריקוד החיים.
יום ג' ,שעת צהריים. חם. חוזרים מיריד "חוצות היוצר" בירושלים. כביש 6 מפוצץ במכוניות עמוסות לעייפה
הנוהרות צפונה. הפסקת האש נכנסה לתוקפה. חוזרים הביתה. זגגים ושיפוצניקים עמוסי
עבודה ובתי הקפה מתחילים להיפתח בהיסוס.
חזרה לשגרה,לחיים.
והחיים הם מלאי ניגודים: מלחמה ושלום
רע וטוב
חושך ואור
שחור ולבן
דחייה ומשיכה
לקיחה
ונתינה
שיפוט וחמלה
שנאה ואהבה
לחוד וביחד ועוד.
הניגודים הם שמביאים אותנו לתנועה. אלה הם הקטבים
שביניהם זורמים החיים. ואנחנו נעים בהרמוניה מופלאה ובאיזון מושלם ביניהם. זהו
ריקוד החיים. כמו הלב שמתכווץ
ומתרחב בתזמון מדויק כך גם בני האדם נעים בגופם ובנפשם בהתאמה מרבית. זהו ריתמוס החיים.
דחף החיים ודחף המוות קיימים בעולמנו ואולי אף במידה
שווה ואנחנו לא נמצאים בחלל ריק.
איננו חייבים להישאר כפי שאנחנו ובסופו
של דבר נהיה מי שנהיה. אנחנו משתנים לאורך נתיב חיינו בהתאם לבחירות שאנו עושים
כול יום.
אין ישות או הוויה שאין לה שניות או ניגוד ואין כוח שאין
לא כוח נגדי מאזן. זהו האיזון בזמן
ובמקום. זהו היקום. הפליא בדבריו הפילוסוף גאיי מורשי
: "האי יכולת להסתגל בשלב מוקדם באבולוציה החברתית היא אולי בדיוק מה שדרוש
להצלחה אחר כך,כשם שהלחץ והמאבק הם אולי הרכיבים של הרמוניה ארוכת טווח וכשם שהכאב
חיוני ללידה ויצירה".
גם אנחנו בפרשת דרכים ומתוך הכאב והצער שהביאה המלחמה יש
לנו אפשרות להתלכד ולעזור איש
לרעהו להתחזק ולצמוח. זוהי יכולה להיות
השעה היפה של עמנו.
בואו לא נעסוק בסחי,בהאשמות ובהלקאה עצמית . בואו נשלב
ידיים ונחזור להיות עם אחד ,אור לגויים.
דרור
רון
כפר ורדים
15.08.2006