הקשר בין
אל"מ
(מיל') גברוש (גבריאל רפפורט) ז"ל
לבין
סנ"צ (מיל') מנו (עמנואל) ברק (בנקיר) יבל"א
(כפי שסופר לי
היום טלפונית ע"י מנו)
ב – 11.5.08 , פרסמתי כאן
באתר כתבה שכותרתה הייתה :
"שרים לזכרו של גברוש
(גבריאל רפפורט) ז"ל בבית אלפא"
זה היה סיפור על ערב
שירה מיוחד במינו המתקיים אחת לשנה בשבוע הראשון שלאחר יום העצמאות בבית אלפא . בכתבה זו סיפרתי קצת גם על גברוש עצמו .
היום , לפני הצהרים אני
מקבל שיחת טלפון ממנו ברק בן קרית
להלן סיפור הקשר בין
מנו שיבל"א לבין גברוש ז"ל , כפי שהועבר אלי
הבוקר טלפונית :
"בשנות הששים
המאוחרות היה גברוש האחראי מטעמו של תא"ל צורי
שגיא מפקד מרש"ל (מרחב שלמה) בשארם – א – שייח , על פרויקטים מיוחדים ואני (מנו) עבדתי עמו בסיירת מרש"ל .
באחד הימים נקראתי
לשרות מילואים בשארם – א – שייח , צה"ל הקים מוצב
בגבול עם מצרים ליד סנטה קטרינה מהצד המזרחי והיו
נוסעים לשם עם משאית האספקה והמים דרך ואדי נאצב מרחק
עצום בדרכים קשות ובלתי עבירות מה שגרם לבלאי עצום של כלי הרכב .
גברוש טען שניתן
למצוא באזור מים בגלל הפשרת שלגים שם . נסעתי איתו למקום ובנקודה נבחרת התחלנו
לחפור . קוטר החפירה היה מטר אחד והתהליך היה מורכב וקשה כשהתחלנו להעמיק הצבנו
מעל הבור חצובה ובעזרת גלגלת הורידו אותי כשאני ערום לחלוטין ולראשי כובע פלדה
ע"מ שלא אפגע בעת שמרימים את סלי הגומי עם האבנים . כך עבדנו מדי יום שעות
רבות ובעבודה קשה ואיטית העמקנו את הבור . בעומק של כשמונה מטרים אכן נמצאו מים
טובים לשתייה בכמות של מטר מעוקב לשעה ,
כמות שאמורה הייתה להספיק לכוח שהיה במוצב . מזג האוויר במקום היה קר וכשהייתי
יוצא היה גברוש עוטף אותי בשמיכה , היינו מתלבשים
וחוזרים לשארם מהלך של ארבע שעות נסיעה מדי יום .
באחד הימים בשעות
המנוחה (הסייסטה) בין 14:00 ל – 16:00 בשארם – א – שייח "השאלנו" צינור מתכת בקוטר של 12 צול , גררנו
אותו לאחד החופים בשארם ושם במשך יומיים חרצתי בעזרת רתכת חריצים לאורכו של הצינור
כדי שהמים יחלחלו לצינור ומשם משאבה טבולה תעלה את המים . במבצע לוגיסטי מסובך בדרכים
הקשות הבאנו את הצינור לבאר שחפרנו , כל הפעילות הזו לקחה שבועיים ובסיומה נוצרה האפשרות לחיילים לשתות מים מבאר חדשה
שאני חפרתי בהשראתו של גברוש .
בשנת 1985 הקים גברוש את יחידת החילוץ הארצית של פיקוד העורף והיה לי הכבוד
להיות בקורס הראשון שהתקיים במכון וינגייט , היינו
מטפסים על הרי הכרמל וגולשים למטה ליד מערת האדם הקדמון וערכנו אימונים בבור של
קיבוץ יקום .
במלחמת לבנון הראשונה
הזעיק אותי גברוש למילואים בלבנון לפרויקט מיוחד במחנה
השבויים אל – אנסר , שם זוהה הצורך לקדוח
חורים באספלט לצורך קביעת צנרת העמודים.
גברוש פקד עלי
להמתין לו ליד כפר גלעדי , לשם הגיע המוביל עם מכונת הקידוח שבהזדמנות קודמת
"נלקחה" שלל ע"י גברוש . הצטרפתי למוביל
ויצאנו לכוון מחנה אל – אנסר , הצבנו את
מכונת הקידוח והחילונו בעבודה .
תוך כדי עבודת הקידוח
גילינו חפירות של השבויים במחנה שהיו מן הסתם תחילתן של מנהרות בריחה ו/או העברות
נשק ותחמושת . כשהייתי מזהה את המקום הייתי מדווח ולמקום היה מגיע טרקטור JCB ועימו מערבל בטון , הטרקטור היה מרחיב את הפתח ומערבל הבטון היה
שוך את תכולתו לבור שנפער וכך היינו סותמים את הפתח שגילינו .
העבודה במחנה השבויים
הייתה רווית מתח , מן הצד האחד הייתה מלווה בשמירה מסיבית של טנקים שלנו שהיו על
סוללות העפר מסביב , ומהצד השני אלפי שבויים שצפו במתיחות רבה בעבודתי וחלקם אף
הזכירו מעת לעת את אמי ז"ל .
גברוש היה איש חזון
ומלא רצון ודחף לעזרה וסיוע שתמיד מצא פתרונות פשוטים ויעילים . הוא היה חבר אמיתי
!
עמותת "פירסט" שגברוש היה בין מקימיה
וחברים בה אנשי יח' החילוץ ברחבי ישראל ערכה ביום מלאת שנה למותו יום הצדעה לאיש
שבא לידי ביטוי בטיול במסלולי ג'יפים בהרי ירושלים והסיום היה ב
מעטים יודעים שגברוש הוא שפרץ את דרך בורמה במהלך מלחמת השחרור שהייתה
הפתרון לאספקה לירושלים הנצורה" .
כאן נסתיימה שיחת
הטלפון הארוכה ביני לבין מנו שהייתה מרתקת ומעניינת בצורה מאד בלתי שגרתית .
אני משוכנע מנו שבמהלך
חייך ב
עבורי זה היה כיף גדול
לשוחח איתך והלוואי כך בהמשך .
יישר כוח גדול לך מנו ! שא
ברכה במעשייך היפים , המיוחדים , עוד שנים רבות.