8.2.08
הסיפור של יעל בֶר (קרמר-ערן)
"....קרייתית היא קרייתית לעולם"
יעל בֶר
עברה עם הוריה מהמושבה כינרת לקריית-חיים בשנת 1937.
ההורים החליטו לעקור מהסביבה האהובה עליהם בעמק הירדן עקב המאורעות, או כמו שנהוג
לכנות זאת: המרד הגדול, שאיים על התושבים היהודים בסביבה. וכך יצא שנאלצו למכור את
הבית הראשון שבנו לעצמם בטבריה בטרם זכו להיכנס ולהתגורר בו. המשפחה גרה בשכירות
ברחוב י"ח, משם הלכה יעל לגן טובה וסימה (האם של שרה לוי), והשתלבה בקלות
בחברת הילדים. חברתה הראשונה בגן הייתה עֵרה גרין. דני
אחיה נולד כבר בקרייה, שנה לפני פרוץ מלחמת העולם
השנייה. אחת החוויות שהיא מספרת עליה היא בניית המיקלט
שאביה והשכנים חפרו וחיזקו בתמיכת קורות עץ ושקי חול. גם הילדים עזרו
במלאכה. כשנאלצו לרוץ למיקלט עקב התקפות האוויר של
האיטלקים, תוך כדי שריקת הסירנות המפחידה, ודני הפעוט על הידיים, תפקידה של יעל
היה להביא את "הסיחֶה" למיקלט. הכוונה לשמיכה
המרופטת שהרגיעה אותו. השכנים ישבו זה לצד זה על ספסלי העץ, תומכים בילדים הנפחדים
ומנסים לנחש מה קורה בחוץ. המזל הוא שלא היו לטייסים האיטלקים הצלחות, והם הונסו
לאחר זמן קצר יחסית. לבית הספר ברחוב ד' הלכו הילדים מרחק של כשעה לכל צד, משום
שלא היו עדיין דרכים סלולות. משם נגזר הכינוי המוכָר - ילדי החולות. בימי הקיץ
הלוהטים דשדשו הילדים בחול החם, שבמקומות מסויימים היה
אף טובעני משהו. מספר הילדים הרב הכתיב פתיחת שלוש כיתות מקבילות, וכך היה
לאורך כל שנות בית הספר היסודי. הקרייה התאפיינה
במשפחות צעירות ובמספר רב של ילדים ונוער. בית הספר השתייך לזרם העובדים, והייתה
בו אווירה מיוחדת. דמויות בולטות בין המורים שהשפיעו על התלמידים הם חיים חסין
ויוסף ספיר, שהיה משתמש לעיתים במשפט הארמי: "איסתְרא בלגֵינא קיש קיש קָריָא" - הכוונה למישהו המרעיש ומפריע לשיעור. כך
הצליח המחנך המשכיל יוסף להשקיט את התלמידים בהומור ובחֵן. בין הדמויות הזכורות
לטוב אפשר לציין גם את דוליק המורה לספורט, שהיה אהוב
במיוחד בשל אישיותו האצילית. היו אלה מחנכים במלוא מובן המילה. העניין שעוררו בנו,
התיבול במשפטים מהמשנה, ובכלל, הקשר החברי עם התלמידים, תרם ליחסים של כבוד והוקרה
הדדית ואיפשר אווירה של הוראה איכותית - מצב נדיר במוסד
החינוכי בימינו. בבית הספר התיכון הצטמצם מספר התלמידים לכיתה אחת, משום שחלק גדול
מתוכם עבר לבתי ספר אחרים ומגוונים. המורים בתיכון שהיו אהובים ומוערכים במיוחד
היו: שלום קרמר הסופר, שקֵרֵב את התלמידים לאהבת הספרות
הכללית, והמורה לינה הידענית, שהצליחה להחדיר את השפה האנגלית לתודעה, על אף שהשפה
הזו הייתה מזוהה עם האנגלים השנואים על היישוב. התנהגות בני הקרייה
עוּצבה לא מעט בזכות תנועות הנוער, שהיו דומיננטיות בחיי היום יום. חוויות אין
ספוֹר קשורות בקֵן השומר הצעיר, שהוציא מתוכו לא מעט דמויות מפורסמות, כמו גם מתוך
התנועות האחרות. הצופים, שנחשבו לתנועה בורגנית התמקמו בשכנותנו בקריית-מוצקין, ולא במקומותינו. הקרייה
התנהלה ברוח הסוציאליסטית של חברת העובדים, בניצוח מפא"י המיתולוגית. רבים
הגשימו את המטרה של התנועות החלוציות - להקים קיבוצים ברחבי הארץ. היה זה
ערך עליון באותה התקופה. במבט לאחור, המקום שתפסה הפעילות התרבותית-חברתית בחיי
הנוער היה משמעותי ביותר. הפעולות בקֵן באמצע השבוע ובערבי שבת היו מאד
אטרקטיביות, ותרמו רבות להתפתחות ערכי המוסר והליכוד החברתי.
יעל לא
הגשימה את המטרה לחיות בקיבוץ, והחליטה לעבור לבית הספר לסיעוד ליד בית החולים רמב"ם. היא סיימה את המחזור השלישי בשנת 1953, לאחר
שהשתלמה בבריאות הציבור. במשך כעשרים שנה עבדה כאחות בית ספר בעפולה ובחבל התענכים, בקליטת העולים מהרי האטלס, ובבית הספר בסמ"ת בחיפה. בשנת 1970, כששני הבנים גדלו והמשפחה איפשרה זאת, היא פנתה ללימודים באוניברסיטת חיפה, וסיימה שם
תואר ראשון ותואר שני בסוציולוגיה. תוך כדי הלימודים היא הקימה וניהלה עם ד"ר
יוג'ין וינר ז"ל את
האגודה לפרישה מתוכננת בחיפה. המחקר עסק במעקב אחר העמדות וההסתגלות של עובדי
תעשייה וחברת החשמל, ובשינויים הקשורים בפרישה מהעבודה. נבדקה השפעת החשיפה
לתוכנית ההכנה לקראת הפרישה שהעובדים המבוגרים השתתפו בה. הלימודים לתואר השלישי
בסוציולוגיה היו באוניברסיטת בר-אילן, ועבודת הדוקטורט התבססה על נתוני המחקר
בנושא הפרישה מן העבודה. עבודה זו זכתה בפרס של האגודה הישראלית
לגרונטולוגיה בשנת 1980.
לאחר מספר
שנים של הוראה ומחקר באוניברסיטת חיפה, היא נסעה להשתלמות בבריאות הנפש בקהילה
בעיר טַלסה, אוקלהומה, שבארצות-הברית. ההשתלמות הזו
הובילה לעשר שנות עבודה בבריאות הנפש בארצות הברית. שני הבנים היו אז כבר נשואים
ועצמאיים. ב-1995 יעל חזרה ארצה ולאחר זמן קצר עברה לגור בתל-אביב, לפרק ב' בחיי
הזוגיות. כיום היא ממשיכה בלימודים כשומעת חופשית באוניברסיטה, ומתנדבת,
ב"עיר ללא הפסקה". הקשר עם הקרייתים שפוגשים
לעיתים תכופות באירועים שונים, ועם חברים מהתנועה ומבית הספר ממשיך לרתק. הקשר
הרציף עם הילדים, עם הנכדים ועם הנין הראשון נמצא במרכז ההתעניינות וזוכה כמובן
לעדיפות ראשונה. קרייתית היא קרייתית
לעולם.