הצורך של בני אדם להזדהות, להיות
קשורים, להיות גאים, הוא צורך מאד בסיסי ,חשוב וחיובי אפילו מן
ההיבט של בריאות הנפש. בני קרית חיים
(לא רק הם) יש להם מקור הזדהות וגאוות יחידה , ברמה גבוהה,
אין דבר טוב מזה. אין פלא איפה, כי רבים
מבני הקריה מרגישים הזדהות שייכות וגאווה בבני קריה אחרים
שעשו חיל בתחומים של החיים הציבוריים.
יש לברך את אורי לייטנר היוזם של כנסים אלו אשר נותנים
"פורקן" לרגש
ההזדהות והיחד .
אבל כמו בדברים רבים אחרים בחיים , יש בעיה של מינון
ופרופורציה, בטויי הערכה וכבוד גם
הם צריכים להיות בפרופורציה , במקום
הנכון ולא לגלוש לפולחן אישיות
או להגזמות. מי שהצליח במחקר מדעי, ראוי
להערכה בתחום המקצועי ,אבל אין זה אומר עדיין דבר על
אישיותו של האדם , שזה דבר הרבה יותר מורכב, וראוי להערכה בפני
עצמה, כך נכון לגבי אנשי צבא וכד'.
במפגשי המחזורים , מגיעים חברים/ות מצליחים וראויים להערכה, בתחומים שונים
ומגוונים שאינם מפורסמים
בתודעת הציבור, לפעמים בגלל בעיות של יחצנות ,לפעמים בגלל
צניעות וכד'. לכנס בני מחזור, שם משחזרים
את ימי הנעורים ומחדשים היכרויות ישנות, כולם באים שווים, אין
חשובים יותר וחשובים פחות, אין זה הוגן
לחלק מחמאות לחלק נבחר ומצומצם בלבד של
המוזמנים לכנסים.
גם המוזמנים אל הבמה לברך ,רצוי שמספרם
יצומצם מאוד, לא מתקבל על הדעת שכל מי שהיה אלוף ספורט
ראש מועצה מקומית/עיריה, ח"כ או קצין בצבא, " יכובד" בהזמנה לבמה. לטעמי , בגלל
אופיו של הכנס , הייתי מעלה,
לבמה איש חינוך עם רקע של הוראה וחינוך
בבית ספר. ורצוי שלא ינתנו
"כיבודים" באינפלציה מוגזמת ומיותרת.
לכבד את
המומחים .
הדרך הנכונה לטעמי לכבד מומחים ומצליחים
בתחומם, היא להטיל על מנחה מיומן
בתחום מקצועי מסויים
(חינוך, בטחון, מדע, רפואה וכד') לארגן
פנל של מומחים בתחום, מבני קרית חיים, ולקיים סימפוזיון פתוח לציבור.
להנהלה: ראו רעיון זה כהצעה למפגשים מן הסוג האחר...
בברכה ובהוקרה ליוזמי הכנסים ולמבצעים.