8.7.08 ישראל שלי,כמה טוב לחזור!" מאת אורן יהודה
בבקשה ככה זה מתחיל.המונית האוספת אותנו מהרחוב ליד הבית עוצרת והנהג יורד
לארגן ולהניח את מזוודותינו מאחור.שעת חצות כעת ומונית הטרנזיט חשוכה פנימה וכשהדלת
נפתחת אנחנו נדחקים פנימה ומחפשים מקום ישיבה,אומרים שלום לכולם ומישהו דווקא עונה
אבל..!
החבורה פניהם קפואות אולי מנומנמים משהו.. בנתב'ג כולם כולם בתור אל הבדיקה הביטחונית,אט אט המדבקות מודבקות ואנחנו
אל התור..הכירטוס הדרכונים ואל עבר הקומה העליונה,הדיוטי
פרי.
רמקול קורא ולעבר היציאה למטוס,זהו בערך התהליך הכל כך
מוכר לכולנו.
בשדה התעופה ההוא שמעבר לים אנחנו מתחילים לזהות ולהכיר את הפרצופים שיהיו בחברתנו
למשך השבוע הקרוב. מחייכים מתחככים יחד בכניסה לאוטובוס עם המדריכה הנלווית לנו.
המלון..כבר מחייכים כולם..עוזרים עם המזוודה והכל אומר
'כל ישראל חברים'.למחרת בארוחת הבוקר יושבים יחדיו ומתחילים עם הרכילות המתכונים
הילדים הנכדים התחביבים ומעשיות היום יום,כאילו אנחנו מכירים כבר עשרות בשנים.
הטיול הנמשך..הנופים החברותא הבדיחות והצחוקים והכל
דופק כמו שצריך.ביום השלישי רביעי כבר מחליפים אימיילים
וטלפונים,האווירה בשעת הנסיעה באוטובוס נהדרת כאלו עוברים לכאן לשבת ואחרים הולכים
לאחור לשוחח ואיזה עולם נפלא! התרגשות קלה לקראת סוף הטיול המאורגן, ובלילה האחרון
אתה קצת מבסוט כבר לחזור הביתה.בבוקר לקראת הנסיעה לשדה כבר מתחבקים אפילו וראיתי
אפילו איזו נשיקה חטופה ממול.מחייכים ונהנים ברגעי הסיום..
טיסה..נתב'ג טלפונים מצרצרים במגוון המנגינות ומחיאות
הכפיים...והאוטובוס בדלתותיו הרחבות וכולם נדחקים פנימה..נכנסים בחיפזון מה..כאן
אף פעם לא מהלכים לאט כאן תמיד ממהרים פנימה ואין לי מושג למה. ממהרים במסדרון
הארוך..גוררים את המזוודה בגלגליה הקטנים ונעמדים בעצבנות מה מול תור ביקורת
הדרכונים,זהו..כאן כבר לא מחייכים ומתחיל ויכוח מי עומד קודם.
הטיול המאורגן הסתיים הידידות פגה ונעלמה באחת,כאן כולם בפרצופים רציניים והפנים
כבר לא מחייכות,וכאילו לא הכרנו מעולם!
ישראל שלי,כמה טוב לחזור!
http://www.flickr.com/photos/geyzi_shavit/2649811067/in/set-72157602827326837