28.8.09 הגדרות,סיפורים, ומה שביניהם". מאת נילי דיסקין
מח האדם הוא "יצור משונה". הוא יוצר לפעמים חיבורים בין דברים שלכאורה אין שום קשר ביניהם.
כך התחברו להם הבוקר במוחי הסיפור של רותי "רק לא גלותי" עם
סיפורו של אייבי נתן. באשר
לסיפור של רותי, ששוב ב"עט" הקסום שלה , שרטטה תמונה נשכחת
מנוף ילדותנו . (אני כל פעם נפעמת מחדש מהיכולת הזו שלה להעלות באוב מראות וקולות
מילדותנו הרחוקה בקריה , ולתארם ברמה שאני מרגישה כאילו היא מתארת אותי, את ילדותי, ואת
מחשבותיי ורגשותי הכמוסים, והפרטיים ביותר). אני, אגב, עוד
כתבתי בעט שהורכבה מציפורן מתכת, שחוברה לנוצה
פשוטה . עט נובע לא היה בהישג
ידו של כל תלמיד. וגם אני הייתי בין האחרונים בכתה שקיבלו התר לכתוב בעט.
כל עניין ה"גלותי" לעומת "הצבר" זכור
לי משני צדדיו. כלומר מצד אחד הורי היו מציגים אותי לכל מאן דהו בגאווה "היא סברה"(
סגול מתחת ל-ר'). מצד שני, די בושתי בשרידים הגלותיים של הורי, ובדרך
כלל פשוט התעלמתי ו"הדחקתי" אותם. נכנעתי לרוח הקרייתית הכללית ללא הרהור, או ערעור.
לימים כאשר הכרתי את
אייבי, ב"קליפורניה" לשם הייתי מגיעה "בדחילו
ורחימו" - כחיפאית שבאה "לעיר הגדולה", הייתי
מתבשמת מניחוח (תרתי משמע) המאכלים עם השמות ה"חוץ לארציים" ( "צ'ילי קון - קרנה" היה מאכל הבית המיוחד).
בעקבות היותו של אייבי חבר (בוי פרינד) של חברה , הכרתי אותו יותר מקרוב, ושנים אחרי שהרומן
ביניהם נגמר, ומבלי שאני זוכרת איך, מצאתי את עצמי ביום הבחירות
(וגם לפניו ואחריו) - צמודה לאייבי. יש לי עד היום
את התמונות שצילמתי אז את אייבי, במסעדה,, ואת המטוס
"נס", לאחר החזרה
ממצרים, ש"חנה" בדיזנגוף פינת פרישמן. ואם, גייזי, זה נראה לך
לעניין,אחפש ואתן לך את
התמונות האלה, כי אני לא יודעת לשלוח תמונות במחשב, אבל מה
שרציתי היום לומר, הוא - שאייבי הרי היה "גלותי" מאין כמוהו. המבטא, הגינונים,
הנימוס, השימוש במילים
באנגלית כשחסרה מילה בעברית ( אגב, על לוח שחור במסעדת קליפורניה כתב אייבי
באנגלית :" אנחנו מאמינים באלוהים. כל השאר - משלמים
במזומן"),
כל אלה היו בעצם סממנים "גלותיים" אבל - מגולה אחרת( במקרה
זה דרום-אפריקאית). מוערכת, ואפילו נערצת. מעורר למחשבה לא?.
וככה, באתר, בבוקר יום חול רגיל, רציתי לבקש סליחה מהורי ומחבריהם. מהאנשים
הנהדרים האלה שלא כעסו כשלגלגנו על תרבותם ואורחות חייהם שלעיתים, בדברים מסויימים עלו אלף מונים על אלה שלנו, שידעו להטמיע את כל הטוב
שהביאו איתם "משם",בנו ובתרבות החדשה שנוצרה כאן.
ושאהבו אותנו בשלמות. ללא
הסתייגויות למרות שאנחנו אהבנו אותם "על תנאי" כלומר לא
את החלקים ה"גלותיים"
. יום נעים לכולנו. נילי דיסקין.
נ.ב. לרשימה ששלחתי, ולמען התיעוד ה"הסטורי" שהייתה תקופה, לאחר הכתיבה בעטי דיו, שכולנו בקריה כתבנו ב"רפילים"
שהם בעצם המילה האנגלית ל" מילוי מחדש". המילוי של העטים הלא נובעים,וכך הם נקראים עד היום. אבל לא
היו לנו עטים, וכתבנו רק עם המילוי שלהם שהיה מתכתי, דק, ומה
זה לא נוח להחזקה וכתיבה!. וגם הימים האלה
- עברו.
בי. נילי