6.10.08 איפה רחוב "דוזורוב?" :הרהורים פילוסופים מאת נילי דיסקין
הבוקר
בדרכי לעבודה סימן לי בחור ברמזור לפתוח את חלון
המכונית,
ושאל אם אני יודעת איפה רחוב דוזורוב. שאלתי אולי הוא
מתכוון לרחוב ארלוזורוב? והוא הנהן וחייך "כן,
כן, ארלוזורוב". הוא דיבר בעברית
"צברית" ולי היה נראה בבירור שאיננו עולה
חדש. כשנסעתי משם, המחשבה האינסטנקטיבית הראשונה
שלי הייתה " איזה בור ועם
הארץ!". אבל, מזל שיש גם מחשבה שניה
ושלישית.....וכמיטב המסורת של "תורת הנפש הבודהיסטית" (
שאת השנה השנייה בקורס המטפלים שלה אני מתחילה עוד מעט)
נזפתי
בעצמי,וניהלתי ביני לביני שיחה די מביכה.:" מי אמר שכל אחד צריך לדעת על חיים ארלוזורוב? האם העובדה שגדלת בקריית
-חיים ואת יודעת ,לכן, מי הוא הופכת אותך
למשכילה
ואותו לבור? ואולי אם היה אומר לך שם של מושב בו הוא גר (נניח), היה מתברר לך שגם את לא יודעת הרבה דברים שהוא יודע?
הרחבת האופקים בחלל ( ראה טיולי
אלוני)
או בזמן ראה מצגות על חפירות ארכיאולוגיות ופרה-היסטוריות, (או סיפורי עתידנות למיניהם), היא אופציה השמורה לכולנו. לי,
ברור כבר מזמן שידע, והשכלה, שפעם נחשבו אצלי לגולת הכותרת
של האדם - הם אחד המרכיבים מתוך מכלול תכונות, ושבכל אדם טמון יופי וייחודיות שהופכים אותו ליצירה יחידה במינה וחד
פעמית, ובעיקר - שווה בחשיבותה לכל שאר היצירות
בעולמנו. יצירות אנושיות, ושאינן אנושיות. כמה רחב עולמו של מי שכך רואה את הדברים!. את זה אני מתחילה להפנים
בשנים האחרונות. קצת מאוחר, אבל עדיין
"תקני" בי. נילי דיסקין.