19.6.08 " קרית חיים-מחוז געגועים" מאת נילי דיסקין.
למעלה
מ-20 שנה אני מכירה את מירי מנדל. כעת כשבתי
ילדה,
כאן בלוס אנג'לס., ואני חולה מזה שבוע, כדי לא לסכן אותה ואת התינוק (בן 3 ימים בסך הכל), אני מתגוררת אצל מירי,
ו"מתלבשת " לה על המחשב מדי כמה שעות. מירי
התעניינה,
וכששמעה שאני כותבת לאתר קריית- חיים אמרה, ואני מצטטת:" אה, קריית חיים! איזה מקום נפלא! הייתי נוסעת לשם בקייצים,
לקרובת משפחה שלי אילונה קראוז, שגרה ברחוב ד'. אני לא זוכרת
עוד פרטים, אבל היו שם חולות." תוך פחות מ5 דקות של סיורים ברחובות, וטלפון
לאמא של מירי שגרה כל השנים על הכרמל - ויש לנו פיענוח מרגש:
ברחוב ד' (היום-הנוטר) מספר 75 גרה אילונה קראוז עם בעלה אודי (יהודה) שניהם עלו מהונגריה ,הבת
שושנה שעזבה את הקריה בגיל 20 היתה פסיכולוגית, שאמה
אילונה היתה מורה למתמטיקה וחברה טובה של קטי - אמה של חנה סנש
שבאה הרבה לבקרה ברחוב ד , מירי זוכרת את השכנים, משפחת
ינובסקי שבה האב היה קטוע רגל.והיה מהלך בעזרת קביים,יניר ינובסקי הבן היה בכיתה שלי.
היה מאד
מרגש לגלות שקריית חיים הייתה לא
רק
"אי של גן-עדן" קטן לנו, הילדים, אלא גם מקום שילדים ממקומות אחרים בארץ
באו אליו בשמחה בחופשים, והוא זכור להם
לטובה עד היום כ"מחוז געגועים" נילי
דיסקין-טדניר."