9.9.08 "ילדות בצל
האספרגוס" ( חם
,חם 37
מעלות בצל)
נכון שבחתונות שוברים כוס זכר לחורבן ירושלים? שלא
נשמח בלי
ה"צביטה" הקטנה הכואבת הזאת. ובהקבלה - נכון שהקוצים
בזרי האספרגוס ( גם העדין הירוק כהה, וגם זה
הסמיך יותר, ירוק בהיר עם "גולגלאך"
אדומים) קילקלו
לנו קצת
גם את חגינו הפרטיים (ימי הולדתנו) וגם את החג הכי יפה בקריה - הלא הוא חג השבועות? מבין הרבה הבטחות שהבטחתי לעצמי
במהלך הילדות וההתבגרות ושנושאן היה "
אני
לילדים שלי לא אעשה ככה.... כמו שעשו הורי" או "אני לילדים שלי אף פעם
לא אגיד דבר
כזה...." כשאני מוצאת את הורי מדברים מגרוני לילדי,
או שאני פועלת כאוטומט בדיוק כמו שהבטחתי לעצמי אז
שלא אפעל. ( זו דרכו של עולם.) - דבר אחד קטן הבטחתי - וקיימתי! הילדים שלי הלכו לחגיגות יום
ההולדת בגן, ולטקסי חג הביכורים, עטורי
זרים מענפי
רוסקוס, או ענפי ירק אחרים, עם פרחים , בלי
קוצים!!!. כמו שנאמר ,תודה
לאלוהים
על חסדים קטנים. ומי שתוהה מה
פתאום נזכרתי בעניין האיזוטרי הזה, שיקרא בבקשה שוב את הערתה של לאה משולם (שלום כתה א') מיום
2.9.08 אין לי שום בעיה עם אספרגוס בחצר של נירה
בוקסר, בתנאי שיישאר שם, ולא יעלה על הראש. (
לדעתי זה
עדיין החום והלחות שאחראיים לרשימה ההזויה הזאת.......). בי . נילי.
גייזי
לי דווקא יש זיכרונות
נעימים מן האספרגוס שגדל בתוך גדודיות חול בחצר השכנה של הלכמנים, ההורים של גילה וגבי,
ושם טעמתי פעם ראשונה את
המטעם הזה וגם היה שם על השולחן במטבח סרטן אדום מן האש (ארוחות גורמה לא היו
בימים ההם והארוחות ההן זכורות לי כמו ארוחה חלומית בגן עדן) אני בטוח שאם גבי קורא הוא יזכר...
את האספרגוס שלי לא היו
שמים על הראש.... אלא היישר לפה....