הבית ברחוב י"ח 5 רשימה > http://www.gshavit.net/wordDocs/KiryaSt/YudChet%205.htm
תמונת השכנים> http://www.pbase.com/geyzi/image/89058435
17.11.07 "שכנים בקריית-חיים". מאת נילי דיסקין
המושג "שכנים" כולל בתוכו וריאנטים רבים וכנ"ל גם אסוציאציות.
מ:"שלום,שלום" ועד.......עד מה? מערי השינה בארה"ב, ששם לעיתים
גנבים מרוקנים תכולת בית במשך יום שלם אל משאית תובלה, לאחר "עבודת
מודיעין" - כשהשכנים , במקרה הטוב חושבים שאלו שכניהם אותם לא טרחו להכיר,
העוברים דירה. או, במקרה הפחות טוב - אפילו לא מעסיקים את מחשבתם בעניין.
ועד........
- שכנים שהיו בקריה בעצם "משפחה מורחבת" לתושבים שהיו די מבודדים
גיאוגרפית מקרובי משפחה "אמיתיים" שהיו להם אי שם בארץ, או שהיו
חשוכי משפחות מורחבות בשל המלחמה, השואה וכל מה שקדם להן ונותר או לא נותר -
לאחריהן. נכון שהקריה נוסדה
כ"ישוב קהילתי-שיתופי" אבל, לדעתי לא השם הוא שהכתיב את העניין, אלא
הצורך, וההכרה ש"לא טוב היות האדם לבדו" והנטייה הטבעית לחבור לדומים
לך, וליצור תחליף משפחה. ועדיין זה לא מסביר את ה"קסם" שהיה בעיני למושג
"השכנים": . הקסם שלא חזר מאז בשום מקום ועיר מגורים אחרת בהם
גרתי.
איפה עוד היתה ילדה קטנה הולכת מספר פעמים בשבוע לשכנים
ממול, משפחת שטטמן יונה ויהודה (הזגג הקרייתי הידוע) שגרו בי"ח 8, להתרחץ במים החמים הזורמים
, בניגוד לביתה שם חיממו מים על פרימוס ורחצו ב"פיילה", וזוכה ללא יוצא
מן הכלל , כל פעם , גם להיות מוזמנת להסב עם המשפחה לארוחת
ערב? איפה עוד, הייתה ילדה קטנה
כבת 4 מתעוררת לילה אחד אל תוך דירה ריקה מהורים שהיו מגוייסים
למשימות הגנה, כואבת מדלקת אוזניים, חוצה יחפה ובפיז'מה את הכביש לי"ח 6 , ונוחתת אצל קובה ואסתר קמפל, ומסיימת
שם את הלילה?. אצל משפ' גולדנברג (צפורה ויוסף
מי"ח 7) "שרצתי" הרבה במשך היום לאחר שעברתי אליהם דרך פירצה בגדר שלנו שגבלה עם חצרם. הגדרות, אגב באו לתחום את
חיות הבית כנראה, ולא את הגבולות הטריטוריאליים ,שלפחות לנו ,הילדים - היו
חסרי משמעות. (אולי דני מלצר הגדול יקרא ו"יבוא" לו לספר על
"מיפוי" עצי הפרי בחצרות הקריה שערך עם חבריו, כולל זמן ההבשלה....) שם
טעמתי פעם ראשונה את פרי האנונה שצמח בחצרם, וחוויתי לא -"שחיה עם
דולפינים" ולא- "לחישה לסוסים" אבל בהחלט קרטוע עם ברווזים (בעצם קאצ'קאס) וקרקור עם תרנגולות. תקצר היריעה מלצייר במילים את
הימים שנסתיימו תדיר בקריאות של האמהות לילדיהן לבוא הביתה, מבלי שידעו היכן היו
כל היום ומה עשו, ואז לקול שירתם של אופירה ודיתה
(התאומה של יצחק) מי"ח 4, שנישא מהמרפסת והתפשט על פני כל הרחוב, התכנס
כל ילד לפינתו שדמתה ל"פינות" בבתים האחרים. אכל מה שאכלו בכל הבתים ,
כפי שחולק בתלושי המזון והלך
לישון. כמו במשפחה,
הלכידות בין הילדים לא חפפה שכבת גיל. כפי שכבר סיפרתי דני קמפל (י"ח 6)
והרצל סיני -סניטקוסבסקי (י"ח 8) היו המנהיגים
הבוגרים. הקטנים שבחבורה היו עדי הורוביץ(כיום הוז,
י"ח 6*) ונוח גולדברג, האח הקטן של מאיר, שהיה בחבורה שלנו בשכבת גיל
אמצעית. להגיד שהיינו כמו משפחה, באמת איננה קלישאה. כאילוסטרציה אני מצרפת
תמונה מיום הולדתי השישי.. תמונה אופיינית לכל ההתכנסויות המשפחתיות לרגל
"חגיגות" כאלה ואחרות.מלבד מספרי 1,4,7,19,20 -שהיו אף הם
חברים של הורי מהקריה ולא בני משפחה,(היה לי בסך הכל
דוד אחד אליו ואל אשתו ובתו היינו נוסעים בפסח, שלמיטב זכרוני, לא היה אף פעם
בביקור בביתנו הקרייתי).כל הנוכחים הם שכנים
וילדיהם. בסוכות האחרון יצרתי קשר עם "נציגי" 8 משפחות שהוו את
"תחליף המשפחה" שלי, ויזמתי סיור ברחוב שלנו. חלקם לא יכלו להצטרף
בשל ההתראה הקצרה או בשל נסיעה בחול המועד
לחו"ל. - אבל התרגשו,
ואני מקווה שקראו על הסיור.(במדור סיורים ברחובות. רח'
י"ח) אני לא חושבת שמכל
"פיפס" צריך לעשות מדור, אבל אשמח לקרוא על "סיפורי שכנים" של
גולשים אחרים. שבת שלום. נילי דיסקין-טדניר.
העבודות של
משה הורביץ : http://www.gshavit.net/wordDocs/Moshe+Kathy.htm