27.11.07 צל"ש או
טר"ש. מאת נילי דיסקין
ב-1962, בהיותי בגולני, מילאתי - כמו כל הקצינים
הזוטרים תפקיד של "קצין תורן". בדרך כלל עברו המשמרות האלה
בנעימים. כך למדתי, למשל, להכין שקשוקות ועוד מטעמים, מהטבח החטיבתי.
לעיתים בפחות נעימות. למשל כשהיו התראות על חדירות מחבלים בצפון והייתי
צריכה תוך כדי "שקשוק", לעשות מספר ביקורות לילה חשוכות לאורך הגדר
שהקיפה את מפקדת החטיבה, או למשל ב"מבצע נוקייב"
כשכל הקצינים יצאו לשם ואני נשארתי לקבל בלילה את רשימות הנפגעים ולטפל בהן. גם
הביטוי : "עוזי שומר בשער", כתשובה לשאלה שלי:" מי
ה-ש.ג הלילה ?" (הכוונה= השומר ישן בבודקה, וכלי הנשק שלו תלוי על
המחסום.)......... גם זה לא היה כל כך נורא. מפקד תורן היה בדכ' ישן בביתו צמוד לטלפון - אם גר קרוב, או שלעיתים נשאר גם
הוא במפקדת החטיבה. לא כך היה הדבר בערב
שעליו נסוב סיפורי זה. ומעשה שהיה כך
היה. אני בתורנות. ה"מפקד תורן"
מתפרפר עם אחת הצפניות (שהייתה חברתו ה"סודית": ואני לא מסגירה
כאן שמות) ואין יודע היכן הוא . איש מכבי אש אזרחי מגיע בבהילות אלי ואומר שיש
שריפה גדולה המאיימת לכלות את קיבוץ מצובה, ולפגוע בתושביו - והם זקוקים לתגבורת
בדמות ג'יפים וציוד כיבוי אש +חיילים. מהימ"ח החטיבתי. (יחידת מחסני
החירום) . מהבית של מוטה גור (המח"ט) לא הייתה תשובה
. ולפני 45 שנה, כידוע, עוד לא היו סלולריים......
לא ידעתי מי מוסמך להורות על פתיחת הימ"ח והוצאת הציוד הנדרש, ובנוסף הקצאת
חיילים מעתודת השמירה לעניין. היה רק ברור א. שלי אין סמכות כזאת ו-ב.שהשריפה לא
תמתין עד לבירורים עם פיקוד צפון או המטכ"ל. ומלבד זאת הפחד היותר גדול שלי
היה לחשוף את "מפקד תורן" בקלונו........
ועכשיו, עצרו רגע וחשבו - מה הייתם עושים במקומי
? אילו ישבה שם נערה
גרמניה, לא היתה לה,כנראה, בכלל התלבטות בשאלת הסמכות. הכל היה ברור. אפילו נערה מארה"ב או ארץ מתוקנת אחרת..
אבל - ישבה שם נערה שהוריה "סידרו" את השלטון הבריטי והתחתנו יומיים
לפני העלייה ארצה כדי לקבל "סרטיפיקט" (רישיון עלייה שניתן רק לזוגות
נשואים). ישבה שם נערה שגדלה על המיתוס של "חומה ומגדל" וספינות
המעפילים , שלולא הפרות החוק שלהם - לא הייתה לה מדינה לשבת בה, וצבא לשרת
בו. ישבה שם נערה ששכניה בקריה, נשארו בחיים כי הוחבאו ע"י "מפירי
חוק" פולנים נוצרים, שהסתכנו בעונש מוות על הפרת החוק
הזאת.. ולא שכל הדברים האלה עלו לי בראש באותו רגע. אבל הם היו
ה"מצע" שעליו צמחה ההכרה - שמול כף המאזניים של קיום חוק (צודק
ונכון ככל שיהיה ) , ישנם ערכים של חיי אדם, וכללים ש-או שדגל שחור מתנופף
מעליהם, או שברגעים נדירים - הפרתם נכונה יותר מקיומם. אולי לזה התכוון גייזי בכתבו את הרהוריו על "הדברים הלא לגיטימיים"
שעשינו בנערותנו בקריה, כתוצאה מאווירת המרידה בשלטון
הבריטי.. בכל אופן, קיבוץ
מצובה שנבנה בדם יזע ודמעות של חבריו - עמד בסכנה מיידית, ואני נתתי הוראה לפתוח
את הימ"ח ולקחת מה
שצריך.. בשיחה אישית עם
מוטה, קיבלתי נזיפה, אבל גם דברי הערכה, שלא לפרוטוקול, על החלטתי.. מוטה לא הרים
את קולו אפילו פעם אחת.
שמועות ורכילות הביאו אלי את הידיעה שבשיחתו של מוטה עם המפקד התורן - כבר היו דציבלים
גבוהים בהרבה............. שבוע טוב. נילי דיסקין-טדניר