17.8.08
מוטקה ברק
בעונת הנחשים
מאירה : "או אני או הנחשים ..." חיוך הנחש...
הכל התחיל כשקיבלתי מתנה , ממפעל
"ספר לחבר" , מגדיר לזוחלי ארץ- ישראל .היה נהוג לתת לחברים מתנה ספר
פעם אחת בשנה . ועדת התרבות של הקיבוץ- המאוחד יזמה וסיעה לביצוע ,לחזק האמרה
הישנה, היהודים הם עם הספר. מפעל הספר
לחבר חי ונשם עד שנת 1980 לאחר מכן, עם בנית "התקציב האישי",
הועברה עלות הספר לתקציב וחדל
להתקיים.
כרועה צאן הייתי שעות רבות בשדה עם העדר, ולא היה סלע או שביל שלא דרכה בו
כף רגלי. ראיתי במגדיר לזוחלים מינים רבים של נחשים ובשדה באופן ממשי לא ראיתי אף פעם
נחש . מתוך סקרנות האם מה שיש בספר
קיים גם במציאות , התחלתי לחפש אותם זוחלים, שכה רבות נכתב עליהם. וכך, בלי
להרגיש, לאט לאט
נכנסתי לעולם הנחשים: ארסיים מסוכנים ,נשכנים בלבד , וסתם נחשים שלא מזיקים.
והמשפט המזהיר ואומר" הטוב בנחשים רוצץ גלגלתו" הוא בהחלט לא נכון . יש
מיני נחשים שבהימצאותם בסביבתנו מביאים
תועלת רבה, רק צריך להכיר אותם.
בצאתי לשדה , תמיד היה איתי מקל מיוחד לציד נחשים (התקנתי לפי הוראות שקבלתי מחובב נחשים
מקצועי), כפפות רכות ! והכי חשוב בקבוק עבה לאכסון , ושקיק בד עבה עם סגר . אולי במקרה אראה נחש ואצליח לצוד אותו. במבט בוחן בשדה בין אבנים ומתחתם התברר לי שאכן יש
נחשים. האוסף הלך וגדל, נחשים חיים
וחנוטים מסודרים יפה בפינת חדר .
היה לי חלום לקבל חדר מיוחד לאחזקת הנחשים, אבל בינתיים, עד שיהיה חדר פנוי , פינת החדר הייתה מקום
לאוסף . למזלי חברי קיבל זאת בהבנה, גרנו שניים בחדר. ואפילו גילה התעניינות רבה. באחד
הימים בשובי מהעבודה אני מבחין בתכונה רבה , סביב הצריף בו גרתי, אני מתקרב ושומע : הנחש ברח . ולנגד עיני מחזה די משעשע ,שני
חבר'ה עומדים על המיטות בידי אחד מהם מטאטא , ונחש צפע די גדול מתפתל בהנאה רבה באמצע
החדר ומחליק על המרצפות . השניים היו סקרנים לראות איך הצפע בולע עכבר , פתחו את
מכסה הארגז ,באופן מאד לא חכם ניסו להכניס את העכבר לארגז . הנחש הרגיש בפתח ויצא לחופשי. נכנסתי לחדר , ראיתי שהצפע די
מבולבל ,ולא זועף.
בתנועה זריזה שמתי את ידי השמאלית על קצה הזנב
ובידי הימנית תפשתי את צוואר הנחש
, ובמצב כזה הנחש לא יכול לעשות כל רע.
הנחש הוחזר בכבוד אל הארגז לביתו הזמני ,
בעוד יום או יומיים כשתסתדר נסיעה עם המזכירות לתל-אביב ,הצפע הגלילי יעבור לישכון קבע במכון
הזואולוגי ע"ש מרגולין שהייתי אתו בקשר.
למחרת בבוקר חברי לחדר שהיה אמן תיקוני בית התקין מנעול לארגז בו
יהיה הצפע. ומנעול לדלת , ומכאן
ואילך הכל בסדר...
האוסף גדל מוחזק ומוגן. ומי שרצה
לראות איך נחש אוכל, או להחזיק נחש חלקלק
(לא ארסי) ביד, היה יכול באופן מסודר
לבוא אלי. ולבקש ביקור , לעבור חוויה מיוחדת.
יום אחד היגיעה אלי , עלמת חמד להתארח
היינו חברים .
לכבודה שטפתי את החדר, שמתי כל דבר במקומו . הכל
נקי ומסודר , ממש ערוך למסדר "המפקד". השמש הייתה גבוהה בצוהרי היום ,יש
זמן לטיל .. . יום יפה שמים בהירים ללא
עננים,יצאנו שלובי ידים לשדה. השקפנו אל עמדות הסורים. בילינו בחיק הטבע וכשהתחיל להחשיך שמענו את ציוץ הציפורים
מתמקמות לשיינת לילה.
חזרנו לצריף חולצים את הנעלים כדי להיכנס לחדר ולהשאיר את מעט הבוץ שנדבק
לנעלים. החדר נקי ומוכן לקבלת אורחים, הריהוט בחדר פשוט וצנוע שתי מיטות. מדפי עץ
מונחים על בלוקים זו כוננית ספרים , ארון בגדים וווילון קצר המגיע לגובה החלון. כסא ללא משענת המשמש
לפעמים כשולחן. ובפינה ממול מסודרים בצנצנות
ובארגזים זה על גבי זה בשני מדורים. הנחשים
החיים בצד אחד ובצד האחר, נחשים מתים
מושרים בפורמלין נשמרים בצורתם הטבעית, בצנצנות מגדלים שונים הכל ערוך ומסודר ,
יופי של פינה .
היה זה ביקורה הראשון של מאירה
בגדות . היכרות בייננו הייתה שנים
רבות קודם לכן עוד מימי היותנו בתנועת המחנות- העולים .בתקופת השרות
הצבאי נפרדו דרכינו. היא עלתה להשלמת קיבוץ משגב-עם, המקום הכי שקט בארץ אי שם
בגבול לבנון , ואילו אני הגעתי לכאן להשלמת קיבוץ הגוברים שמו הקודם של קיבוץ
גדות.מתח יריות והפגזות.
ארוחת ערב בשעה שבע. ועד אז יושבים בחדר על המיטה. החברה נכנסים להגיד שלום
ו הסקרנים באים לראות מי האורחת שלי.
מדברים ופותרים בעיות העולם . ודי צפוף בחדר הקטן , אחד מהחבר'ה מתיישב ליד
הארגז הנעול בו נמצא הצפע החי המחכה לטרמפ
לתל-אביב ,שעד כה לא הוזכר במילה! עיניה היפות של עלמת החמד נחתו על אחת הצנצנות שבפינה ובראותה את כל
המוצג שם . קמה והודיעה חד משמעית , "בחדר הזה אני לא נשארת !
או אני או הנחשים"
הלכנו לישון בחדר אחר . אוסף
הנחשים הועבר למכון הזואולוגי שהיה מאד מעונין בכל הפרטים.
וכך הסתיים תחביב הנחשים.
מוטקה