23/10/08 מאת מוטקה ברק :טיוב קרקע
קרקע פורייה משיבה ברכה לחקלאי
בעמלו. הבן –אדם , חורש, זורע,
מתפלל לגשם ומצפה לנביטה וגידול
יפה ללא פגעי טבע וכל מיני "מרעין
ובישין". והחשוב מכל לאסוף יבול
נאה. ולשווקו בזמן ולקבל תמורה נאה. והנה שנה אחר שנה היבולים קטנים .
בבדיקה פשוטה מתברר הסוד הכמוס של
הקרקע. מי שרוצה לקבל ,חייב גם לתת.
כשהצאן והבקר היו רועים בשטחים ומלקטים
לאחר איסוף היבול לפני חריש ונהנות משאריות, שרק הו מסוגלות לנצל . הבהמות משאירות אחריהן את הפרשתן בזמן שהותן בשטח מזבלות
ומדשנות את האדמה . זו הייתה השבחת קרקע חלקית. הפרות והכבשים לבד לא מילאו
את החוסר בקרקע .
( שני חקלאים נפגשו שואל האחד את השני למה אתה מזבל את השטח ? והלה משיב לו
כשהצמח נובט ומציץ אל פני
האדמה ומריח סירחון
לא נעים, הוא עולה למעלה לנשום אוויר נקי לכן גדל יותר מהר) זה טוב בשביל בדיחות שדה !
במדעי החקלאות ועידן המחשב היום , יודעים בברור את דרישותיו של כל
גידול וגידול ואיך לשמור על קרקע פורייה.
במשך שנים רבות הטיפול בזבל כדי לפזרו בשטח
, תפש מקום חשוב ומכובד מאד
בחקלאות. חברי לחדר הופקד על ענף הזבל , היה פעם ענף כזה. הביא עמו את ריח הזבל לחדר והרבה ספרות מקצועית
ומאמרים הכל אודות זבל .
יום יום עם שחר כשקרירות הלילה עדין באוויר
וקרני השמש החמות של הקיץ עדיין לא נתנו את השפעתן על הסביבה , בא ידידינו הזבלן לרפת, לוקח את "המריצה"(עגלה קטנה בעלת
גלגל אחד עם שתי ידיות נשיאה) המשמשת להובלות קטנות "ואת חפירה" מיוחדת
גדולת ממדים עם שוליים מוגבהות ויוצא
לעבודתו. ראשית ניקיון תעלה
שהותקנה באופן מיוחד. מאוד דומה לרפת המודרנית שנבנתה השנה בהבדל קטן שהיום
עובר מגרד זבל לאורך כל הרפת , וגורף את
כל הפרשת הפרות לבור איסוף המופעל
אוטומטי ע"י פיקוד מחשב ומונע בלחץ שמן ללא מגע יד אדם. ואילו אז... בימים עברו , היה מעמיס את המריצה עד גדותיה ומתקדם לאיטו לעבר ערמת זבל כשלוח עץ
צר מונח בין קצה הרפת ומשמש מסלול
קשיח "למריצה" וממשיך על ערמת
הזבל , עבודה זו דורשת מהימנות רבה
להתקדם על הלוח הצר ולשמור על שווי
משקל. שופך את הזבל במקום הנכון
וחוזר שוב ושוב עד גמר ניקיון התעלה
ובהמשך דוחף את"
המריצה" בדרך עפר אל המתבן הנמצא בריחוק כמאה מטר ,
מעמיס כמה חבילות קש ומתקדם לאט לאט עם
"מריצה" עמוסה אל הרפת
ומפזר הקש במקום רבצן של הפרות . והכל בעבודת ידים מאומצת .
לאחר מכן ,טיפול בערמה יישור
קצוות, הוספת קש במקום שצריך ,ועוד העברת
ממטרה ופיזור דשן , כדי להגביר החמצת הזבל והכנתו לפיזור בשטח .
קיבלתי הזמנה להשתתף ביום עיון . הנושא:
ערכו של הזבל במגזר החקלאי. הכנס יתקיים בחיפה. סידרתי החלפה בעבודה ,
והזמנתי את ידידי הזבלן להצטרף ליום העיון.
צריך להשיג כרטיסים לנסיעה והוצאות הדרך.
פעמים בשבוע יש קופת- בית . כדי להוזיל את הוצאות הנסיעה באוטובוס כמובן .
הגזבר קנה כרטיסים במרוכז , ואצל הקופאית כל סוגי
הכרטיסים . עמידה קצרה בתור שלא היה ארוך במיוחד . קיבלתי
הכרטיסים המבוקשים וכסף כיס להוצאות. נסענו לחיפה אני וחברי ליום העיון. אני כעובד צאן
וחברי כזבלן מומחה. הנסיעה הייתה ארוכה ומתמשכת
ועברה בשינה טובה . האוטובס עוצר בכל תחנה, את הישיר עוד לא המציאו . עברנו את צפת עברנו
את עכו ואחרי כשעתיים הגענו לעיר הגדולה
חיפה.
יום העיון היה מעניין מאוד , והפגישה עם כל האנשים השונים שעוסקים בזבל רק הוסיפה להרגשה טובה שעוד רבים כמותנו
עוסקים באותה עבודה. בדרכנו לתחנה המרכזית
, הולכים לאט ומתבוננים בחלונות הראווה ,
אני מבחין שידידי מרגיש מעט לא בנוח ומסתתר מאחורי ,לידנו ניצב איש לבוש בקפידה
רבה , ומושיט ידו בהתרגשות רבה .כמכיר
משכבר הימים . ואכן כן זהו מנהל בית –הספר שחברי למד בו
והיה תלמיד מצטיין. האיש האחרון שרצה לפגוש לפנינו. וכנהוג אצלנו ללא
מעצורים , מגלה מנהל –בית הספר התעניינות
רבה מה עושה תלמידו בגמר תקופת השרות
הצבאי, ומה דרכו לעתיד . מצפה לתשובות של
ממש.
בגאווה רבה ובכנות חברי משיב
לו "אני היום חבר קיבוץ גדות ועוסק בטיוב קרקע".
מוטקה
מגייזי : קראתי את הסיפור בעיון רב ובכוונה גדולה, וקוויתי
שתשובת התלמיד למורו על עיסוקו תהיה : "אני בזבל....."