10.11.08 טעות או מעשה שטות
: מאת מוטקה ברק
http://www.manara.co.il/image/users/52807/ftp/my_files/archiv/מנרה.jpg
שלושה
חברים:אמיתי, אליוקים, מוטקה.
החלטנו לצאת לטיול בגליל בחופשת חג סוכות.היעד הוא קיבוץ מנרה. גבול ישראל לבנון.
שקט ושליו, אין גדר ורק אבן גיר גדולה, ועליה ציור לא ברור מצינת נקודת סימון היכן
הוא תחום חוץ לארץ - מדינת לבנון. השנה
היא 1950 , חופשת חג מתאימה מאד לימי טיול. להתאוורר מספסל הלימודים ובקיבוץ מנרה יש יתד! מדריכים קומונרים שליחים
בתנועה. אצלם נתארח!
התוכנית :
לתפוס טרמפ ,"מהצריף" בקרית- חיים לנהרייה . להגיע לקיבוץ כברי, ולעשות
שם את הלילה. ולמחרת לצאת עם שחר להמשיך ברגל דרך נחל כזיב, לבקר
במבצר הצלבני המונפורט "ולחתוך" בשביל הרים
לקיבוץ ברעם . חנית לילה בבית הכנסת העתיק
וביום המחרת להמשיך.למצודת כ"ח, והיעד הוא קיבוץ מנרה. המסלול כולו כ80 ק"מ.
לבלות בקיבוץ
יום יומיים ולרדת עם הדייגים של מנרה לעמק
החולה , לקרית- שמונה. ובסוף הטיול לחזור עם
אוטו של קופראטיב גליל- עליון הביתה .תוכנית קצת נועזת ,אבל אנחנו מחפשים אתגרים. מצב רוח מרומם.
תרמילים עמוסים מכל טוב, מצוידים במפה
טופוגרפית 1:100 אוכל מים פרות יבשים,שקי
שינה,הכל מסודר.
אמרתי לאימי
שאני יוצא לטייל עם חברים למנרה, לארבעה ימים וכן סיפרתי לאחד מחברי על תוכנית
הטיול.
יום חמישי
שעת בבוקר מוקדמת , קרני שמש ראשונות
מציצות ומפיצות אור. אנחנו נפגשים
במקום שקבענו ליד "הצריף"
על הכביש עכו- חיפה כשפנינו צפונה. שיחק לנו המזל ולאחר המתנה של כמה דקות
מגיעה משאית, נהג חביב עם שפם ענק עוצר. בלי לשאול הרבה שאלות , יש מקום לשלושתנו,
עולים על המשאית מאחור יושבים על שקים, מתמקמים בנוחיות. בדרכינו
לכיוון עכו. הכביש כמעט ריק התנועה לגליל די דלילה. נפרדנו מנהג המשאית
לשלום ליד עכו,ואנו ממשיכים לכוון נהריה.
בלי התלבטויות עלינו על אוטובוס ובעת הצהרים הגענו לקיבוץ כברי ,את הלילה
"עשינו" אצל חברים עם בוקר מוקדם יצאנו לדרך. שלמעשה מכאן מתחיל הטיול האמיתי.
אמיתי הולך
בראש מנווט לנחל כזיב ,מפלס דרך בין שיחים ,הצמחייה
צפופה ! שעה ארוכה עוברת ואנחנו בנחל .מבצר המונפור
מולנו , ההליכה בואדי בין אבנים לא קלה ואנו מתקדמים
לאט, מתרעננים במימי הנחל הקרירים.ונהנים מיופי הטבע ומצל עצי הדולב הגדולים שבצידי הנחל. הולכים
בארץ מעשה בראשית! יד אדם עדיין לא נגעה כאן. לאחר יום ארוך ומייגע הגענו לבית- הכנסת העתיק
בכפר בירעם , אליוקים הכין
סקירה היסטורית מלומדה, ואנו שומעים
בקשב רב על המקום. בירעם ישוב עברי מתקופת המשנה. בית- הכנסת היהודי שנשתמר
מאותה תקופה שריד בין היפים בארץ.
שמש נוטה
לשקוע . ואנו מתארגנים ללינת לילה בבית- הכנסת ,הדלקנו מדורה קטנה ואחרי יום ארוך
מלא חוויות ,כל היום לא אכלנו כלום וכעת יש זמן להכין ארוחת שדה טובה .מלאנו את
כמות המים שיש באפשרותנו לקחת איתנו. בקיבוץ הצעיר שעלה לפני שנה להתיישבות
במקום.קרני שמש חמימות העירו אותנו משנת לילה מתוקה בבית הכנסת,עוזבים את המקום
ומחפשים את דרכינו לקיבוץ מנרה.הולכים בחורש הסבוך בין עצי אלון,וצמחית חורש
צפופה, אמיתי מנווט היטב, לוקח אזימוט לכיוון נבי- יושע, היא מצודת- כח היום . ומרחוק
כבר אפשר לראות את מבנה המשטרה נותר שלם אחרי מלחמת השחרור.לאחר ביקור קצר
במקום,יצאנו לכביש המוליך למנרה שהוא שני
פסי אספלט,תפסנו טרמפ עם טנדר הנוסע לקיבוץ,ועם ערב היינו במנרה.עייפים אך מרוצים.
הפגישה עם
המדריך שלנו לשעבר הייתה די צוננת הוא היה
עסוק מאד עם אורחת חשובה שהגיעה אליו.אכלנו יחד ארוחת ערב בחדר- האוכל והתארחנו בבית התרבות הבנוי על קצה המצוק. כשכל עמק החולה מונח כמו
על כף היד. לאחר לילה ארוך וקר הלכנו למקום שנדברנו עם הדייגים, היורדים לעבוד
בברכות הדגים . יצאנו מוקדם מידי
מבית התרבות הממוקם הרחק מנקודת הפגישה, הולכים בערפל סמיך בתוך ענן המכסה
את כל הקיבוץ בקושי רואים את הדרך. רוח קרה נושבת
ואנו רועדים מקור ויש עוד הרבה זמן לחכות
לשעת בא הדייגים.
אוטובוס אגד במגרש החניה נבחר כמקום טוב לחכות , אליוקים מוצא בלי
מאמץ את נקודת הלחיצה המסתורית
לפתיחת הדלת. דלת האוטובוס נפתחת, ואנו עולים לאוטובוס לא לנסיעה אלא להסתתר מפני
הרוח הקרה. נהנים להיות במקום מוגן. אליוקים מתיישב ליד ההגה ,אני יושב לידו ואילו אמיתי מתמקם על
הספסל האחורי מתארגן לשינה.
השמש זורחת
העננים מתפזרים ונעלמים שמים בהירים, יום
יפה. לפתע אני מרגיש תנועה, האוטובוס מתחיל לזוז
אליוקים אומר לי! אין ברקסים אני לא יכול לעצור "קפוץ
מהאוטו אני כבר אסתדר" האוטו מתחיל
לקבל תאוצה במדרון התלול ממרומי ההר בו ממוקמת מנרה. אמיתי מתעורר ומספיק גם כן
לעזוב את האוטו קצת נחבל בנטישה
מי שמאמין
כאן המקום! השער הראשי של הקיבוץ פתוח לרווחה האוטובוס מתדרדר במהירות עצומה חולף בשער בלי שריטה. ביציאה מהשער פונה ימינה לכיוון
צפון וממשיך בנסיעה על הכביש עד שנעצר
בעליה.כל מי שהיה בסביבה רץ אחרי האוטובוס.אליוקים יורד
מסתכל סביב.ללא שריטה. זו הפעם הראשונה בחייו
שהחזיק הגה.
בעצת אנשי
המקום אנו מסתלקים בזריזות,נעלמים בצמחיה שבצידי הכביש. נהג האוטובוס שהיה מופתע!
"אמר נכון שלא שמתי בולמי גלגלים אבל
מי היה מאמין שמישהו יכנס לאוטובוס,ואם הוא הצליח לעבור בשלום את האירוע הזה מגיע
לו פרס על נהיגה ותושייה שלא המשיך ישר
ללבנון ופנה ביציאה צפונה". נכנס לאוטו הניע ועלה חזרה
למנרה. כאילו שלא היה דבר.
במשך שנים לא
הראנו את הפנים שלנו במנרה. מוטקה
מנרה ימי
בראשית:
