27.8.08 שריקת תנועה—שירי מולדת מאת מוטקה ברק.
במסיבת גן בפתח תקווה,סיפרתי
לחברי שאני מתכנן נסיעה ליפן לסיור גנים.
איזה יופי שמעתי מפי אחד
הנוכחים שבקושי הכרתיו ." יש לי בן סטודנט בטוקיו שנה שלישית באוניברסיטה !
אם אתה מוכן לקחת בשבילו מתנה קטנה.?" בלי לחשוב יותר מדי עניתי בחיוב לפגוש מקומי בעיר הגדולה, יכול להיות
מרענן .לא תיארתי לי לאיזה הרפתקה אני נכנס בהסכמתי .
קיבלתי את הכתובת ומספר
הטלפון של הבחור המתגורר במעונות הסטודנטים. תמונת פספורט ומספר תעודת זהות וכן
מעטפה חומה , ובה כמה שטרות"
ירוקים".למען צניעות הפרט לא אנקוב בסכום שהיה די "כבד" .
היה איסור על הוצאת מטבע זר
מהארץ עד סכום מסוים. אבל היות והייתי בתוך הסכום המותר לא התרגשתי כלל. גם עדיין
לא היה ידוע על הכייסים האורבים לכל תמימים.
הכנסתי את המעטפה לכיס פנימי
במכנסיים ,שמאירה תפרה לי באופן מיוחד.
עברתי את בדיקת המכס ללא כל
עיקובים. הטיסה הייתה ארוכה ומאד מיוחדת עם הטיפול נפלא של דיילות מחברת תיי.רשמי מסע וביקור בגני יפן המיוחדים,שמורים אצלי, כאחד
ממסעות התייור היותר יפים.
לפי תכנון לוח זמנים יש לי
עוד יומיים בטוקיו העיר הגדולה ועדיין לא יצרתי קשר עם בחור החמד, הסטודנט הישראלי
.באותם הימים שהייתי בטיול במזרח התיירות
עדין הייתה בחיתוליה המקומיים יודעים לקרא אנגלית אך לא יודעים לדבר. התקשורת
נעשית בהחלפת פתקים ותנועות ידיים ומסתדרים. יצרתי קשר טלפוני עם הבחור וקבענו להיפגש
אחר הצהרים בשעה ארבע. השעה הכי גרועה שיכולה להיות לך תדע.בתחנת המטרו שיבויה בטוקיו ליד
הדוכן שמוכרים כרטיסים.התאור שאמו מסרה לי שהבן גבוה
ורחב כתפיים. תמונת הפספורט שמורה אצלי בכיס החולצה. בגלל סיבות מאד מיוחדות הוא
לא יכול לבוא למלון לקבל את המתנה שהבאתי לו.לפני יצאתי מהמלון בדקתי הייטב שכתובת המלון בה אני מתגורר איתי וכן מפת שטח. למצוא את
דרכי חזרה.
עצרתי מונית, נתתי לנהג פתק
לאן אני מבקש לנסוע.ולאחר נסיעה קצרה, מגיעים למרכז העיר לתחנת המטרו טוקיו "שיבויה ".
מודה לנהג בקידה ונותן לו כמה יינים. .
יוצא לפגוש את הסטודנט.קבענו ליד הקופה למכירת הכרטיסים,בצעד בטוח מפלס דרך בין
ההמונים, המונים זה לא מילה אין מילה כזאת בעברית לגודש כזה של אנשים,וכולם בתנועה
בלתי פוסקת...
במאמץ לא קל הגעתי ליד הקופה
הראשית ומיד התברר לי שיש כעשר קופות או
יותר למכירת כרטיסים. ומרוחקות עשרות
מטרים אחת מהשניה!
מה עושים?ואני משתוקק מאד
להפטר מהמתנה הכבדה שתגיע ליעדה .
איך אומרים
אצלנו עומדים חושבים . והנה תושיה נזכרתי בשריקת התנועה
שהייתה נהוגה אצלנו בקריה ,התחלתי צועד בין התחנות ושורק שירי מולדת ,פעם בקריה כל
ילד למד לשרוק
בשיטות שונות
,עם שתי אצבעות שריקה חזקה בין השיניים שריקה בטון גבוהה
בחרתי
בשריקה בשפתיים מכווצות וכך אני הולך
ושורק בין התחנה הראשונה עד האחרונה וחוזר שנית..והנה אני שומע שריקה חוזרת בנעימת "נבנה ארצנו ארץ מולדת ",ידעתי
שתרגיל השריקה הצליח . כעבור כמה דקות פילסנו דרך בין האנשים .ולמולי בחור גבוה
לבוש חולצה לבנה עם עניבה אדומה מכנסים
שחורים חובש כובע קסקט שחור .
אמנם יש לי
תמונה אך לעולם לא הייתי מזהה אותו.בלי שריקת התנועה.
לאחר הכרות
קצרה ... ירדנו למטרו ואחרי כמה תחנות יצאנו את המטרו ובילינו ערב מיוחד במינו,עד שעות
הבוקר הקטנות ! לפני שנפרדנו נתתי לו את מעטפת המתנה ...הייתה לי הרגשה מיוחדת
במינה כשנפרדנו איש לדרכו.
ועל זה נאמר
"שלח לחמך על פני המים"...
מוטקה