24.9.08 הרפתקאה -נוסעים דרומה לאילת :מאת מוטקה ברק
(ותוספת של יאיר מזריצקי/מירז)
הימים
אחרי הסכם השלום עם מצרים. קו הגבול הסופי עדיין לא נקבע בגלל חילוקי דעות , למי
שייכת טאבה!
אבני הגבול מוזזות לכאן ולכאן
וביניהן בקו אוויר דמיוני , במרחקים
שונים, מוצבים שלטים, עצור גבול לפניך!(על
גדר גבול , לא חשבו עדיין)
כביש אספלט הולך ומתמשך נסלל לאורך
הגבול בצד מערב, בין ישראל ומצרים , חוצה את בקעת עובדה ומשתלב עם כביש הערבה
היורד לאילת. כביש זה יאפשר כניסה נוספת לאילת, מצד מערב.ומאפשר להגיע בדרך קלה
לקניונים חבויים שרק מטיבי לכת וסיירים יכלו לבקר
שם.
החלטנו לצאת שתי משפחות: קיפרמן וברק , בהרכב כמעט מלא, ארבעה מבוגרים , איתן ורוחל'ה, מאירה ומוטקה , ושש בנות .לטיול משפחתי ברכב וברגל כשפנינו
דרומה. להיות בקניון האדום, ולבוא לאילת בדרך החדשה שזה עתה נסתיימה, ולבלות בעיר הדרומית אילת .
קיבלנו מסידור רכב אוטו גדול, לארבעה ימים . מכונית אמריקאית G.M.C רבת
עוצמה עם גיר אוטומטי, נחשב אז משהו
יוקרתי.
לקחנו שני גלגלים SPARE, ארגז
כלים משופר , כבל גרירה על כל צרה. מצוידים היטב במים, עצים למדורה , כלי
בישול , כלי אוכל. מזון, הכל מסודר
בארגזים.
מפת דרכים ,מפות טופוגרפיות .מחברת עבה לכתיבת יומן מסע בתיק כללי.
ולכל אחד תרמיל עם ציוד אישי,שלא
יהיו בלגנים.
ביום חמישי אחר הצהרים העמסנו
המכונית . הכל מסודר ומאורגן, אפשר ללכת לישון מוקדם , בתוכנית לצאת לדרך
השכם בבוקר .אחרי לילה קצר
אספנו את הבנות מבתי- הילדים
, התכנסנו כולנו שהכל עוד חשוך בחדר של איתן. רוחל'ה הכינה שתייה , עם אור ראשון יצאנו לדרך . הבנות התארגנו
מיד להמשך שנת הלילה , איתן על ההגה , מכיר את הדרך בעיניים עצומות נוסעים לכביש הבקעה , דרך בית- שאן. תחנה
ראשונה נעשה באנדרטת לוחמי הבקעה.לאט לאט
מאיר היום , אחרי כשעה נסיעה באור דמדומים
,עוברים את בית שאן, חולפים על מחולה , ואנו בכביש הבקעה , משמאלנו במרחק לא
רב הגבול עם ירדן. מעט מכוניות בכביש. פלח ערבי רכוב על חמור בדרך
לשדה , ערוגות בכיסוי פלסטיק שחור מכסות שטחים גדולים. חקלאות מודרנית בהשגחת הפלח הערבי. ומנגד אפ שר לראות שכונת
אוהלים שחורים בצדי הדרך . כמו בימי תקופת
האבות.
הגענו לתחנתנו הראשונה כמתוכנן.
האנדרטה דמוית תותח לזכר לוחמי צה"ל שנפלו בקרבות הבקעה,במלחמת ששת
הימים,במלחמת ההתשה, ובפעילות מבצעית שוטפת.
האתר נקי ומרשים מאד. הפסל ברזל, עשוי
מחלקים של כלי מלחמה ולוח שעליו חרותים שמות הנופלים. עצים צעירים שזה
נטעו מלבלבים וצמחיה טבעית גדלה מסביב. יש
דרכים לסיור באתר . ושלטי הדרכה , מכובד מאוד .
היינו יחידים במקום ,החנינו את המכונית במגרש, הבנות יורדות להתפנות בחיק
הטבע וחוזרות עטורות זרי חרציות לראשן .
מכינים ארוחת בוקר קלה , את הקפה שתינו מטרמוס שהכנו בבית , נורית שואלת
"למה לא מבשלים קפה במדורה"?
דרך ארוכה לפנינו , ועוד תהיינה הרבה מדורות. נוסעים ונוסעים הדרך די משעממת ,
מכוניות חולפות על פנינו,איתן שומר על מהירות קבועה. והבנות במכונית עושות
"שמח" . מהחלון אפשר לראות הרים
וסלעים וחול וחול. אני אומר לאיתן " מדי פעם אני שומע איזה קליק" , והוא
משיב לי" אהה, אני מכיר טוב את האוטו , הייתי עם זה במוסך כמה פעמים
בדקו ולא מצאו שום דבר".
בשעת הצהרים הגענו לנחל שני , ירדנו לדרך עפר סלולה וברורה, נסענו בה כשני ק"מ עד שלט גדול .ובאותיות צהובות חקוקות בעץ כתוב :הקניון
האדום.
אנחנו נמצאים למרגלות הר עוזיהו רואים,סלעים אפורים אין כל סימן לאדום.
היינו לבדנו במדבר הגדול , עם ישראל עוד לא יצא לטייל . אולי קלות הגישה
עדיין לא נודעה. המכונית ליד השלט, ואנו בדרכינו לקניון. הצטיידנו במימיות
בחרנו בשביל המסומן ע"י שמורות הטבע בשני פסים כחולים ולבן
ביניהם את המסלול הקצר .
כתוב אורך המסלול 60 דקות .מתאים לנו.
גם אם נהיה בשטח שעתיים יש לנו מספיק זמן להגיע לאילת לביתו של יאיר .
ידידי מתנועת- הנוער בקרית חיים .יאיר היה
חבר חקוק וגידל שם בננות . כשעזב את הקיבוץ , עבר לגור באילת והיה לחקלאי
היחידי תושב העיר המגדל עגבניות על חצץ ובין חלוקי הנחל, בשיטה מיוחדת מאד שהוא
פיתח. בהצלחה רבה. כולם מכירים אותו באילת ,
במשך שנים סיפק ירקות לאילתים. ויש לו דירה עבורנו ,למשך היותנו בעיר.
השביל בנחל "שני" בין
המצוקים הולך וצר ואנו על פני תהומות
הולכים בהיסוס ומשקשקים , יורדים אל עומק הקניון , ונעזרים בהחלקה על הישבן
במקומות שונים .ממולנו עדר יעלים מדלג בקלילות
על פי תהום.הצבע האדום חוזר ללחיים למראה מעשי בראשית, כמו שהוזכר הקניון
אכן אדום הצבעים בסלע לא
מאכזבים.שוחרי הרפתקאות ימשיכו בוודאי לרדת עד סוף הקניון . משך הליכה של כמה
שעות בין המצוקים ,לעיתים נוגעים סלע בסלע
ואפשר לדמיין את מקום החיתוך בין המצוקים. במבט למעלה אל גובהי המצוק יש הרגשה כמה
הבן אדם קטן . לנו זה הספיק , אצה לנו הדרך להגיע לאילת. שהגענו לתחתית הנחל
, ערכנו ספירת מלאי ,כולם ישנם. וכעת צריך לחזור... עולים במעלה בין
המצוקים נשארים נאמנים לשביל , כשלפעמים
הוא יורד במקום לעלות ומשנה כיוון ...
המכונית נראית מרחוק. ואנו קרבים והולכים.
עייפים צמאים ומרוצים הגענו לחניה. עולים למכונית ויוצאים לדרך. נוסעים
כמאה מטר , קול רעש משונה נשמע מתחתית
האוטו . איתן מודיע "נתקענו! אי אפשר לנסוע יותר." משהו רציני נשבר . המכונית גדולה ורחבה תופסת
את כל הדרך הצרה אין אפשרות לזוז.
על הכל חשבנו רק לא זה. תקיעה כזאת בודדים במדבר, השמש נוטה לשקוע עוד מעט יחשיך מקום שכוח אל
במדבר. (הסלולרי עדין לא הומצא,ומכשירי קשר יש רק לצבא!) התייעצות קצרה . החלטנו ,
רוחלה ואיתן נשארים עם הבנות ליד האוטו ומתארגנים לחנית
לילה , לרשותם כלי נשק אחד. מאירה ואני יוצאים לכביש להתחבר עם העולם ולארגן חילוץ. ברשותי אקדח לביטחון. ופנס כיס,
אצל מאירה מימיה מים.
הולכים לכביש הראשי בתקווה למכונית
שתעבור.מרחוק מימיננו נראים אורות של
המוצבים המצרים המאירים באור צהוב . ולשמאלנו אורות מהמוצבים של צה"ל המוארים
באור לבן , סימן חשוב כדי לא לתעות בלילה האפל
ולעבור בטעות למצרים.
הלילה חשוך, רוח קלילה נושבת
בפנינו ואנו לאור כוכבים הולכים בכביש לכיוון מוצב של צה"ל המואר
באורות לבנים שנראה לא רחוק.
השעה היא רק שמונה בערב, אך כאן בודדים במדבר נראה כמו אמצע הלילה מתקרבים
למוצב בזהירות , אני מבחין בשתי דמויות בין גדרות התייל
מאותת בפנס וקורא בקול ! חיים ,חיים , ישראל
,ישראל ... הדמויות נעלמו כנראה שמעו אותנו ונבהלו , ברגע ראשון רצינו
להתקדם ולנסות להתקרב לשער של המוצב אך
במחשבה שניה , שראינו שהחיילים מסתלקים
,החלטנו שזה מסוכן מדי , מי יודע איזה הוראות פתיחה באש יש להם .חזרנו לכביש
בתקווה שיעבור איזה רכב.
עוברות חולפות דקות מספר ולנו זה נמשך כמו נצח . "נכנסים לשלווה"
מתארגנים" להתיישבות" בצד הכביש
. קוששנו מעט עצים, ארגז שבור בצד הדרך
הועיל לנו מאד . הדלקתי מדורה קטנה . להרחיק את התנים ואות או סימן למכונית שתבחין בנו. כל רחש קל
נשמע כמו מכונית מתקרבת ... והנה באמת מרחוק נשמע קול מנוע .האורות קרבים אלינו, זה לא פוטו-מורגנה שלעיתים תועים במדבר רואים. לפנינו ליד המדורה נעצר
ג'יפ צבאי. קצין בדרגת רב- סרן יורד אלינו , ושואל למעשינו כאן?
בהתרגשות רבה מאירה מספרת על
המצאותינו כאן . הוא אומר "תעלו לרכב,"
על פני הקצין ניכרת דאגה רבה. מכבים את המדורה שכה הנעימה את הציפייה
לטרמפ, עולים על הגי'פ קצת צפוף אבל שרוצים מאד יש מקום
לכולם. ממשיכים בסיור הגבול בדרך לאילת.
החייל שעל מכשיר הקשר יוצר "קשר" עם הבסיס ומדווח .שני
מבוגרים עם שישה ילדים קטנים תקועים עם רכב בפתחת הקניון האדום.
אני שומע בקשר מענה מעודד
"תמשיך בסיור,שולח קומנדקר עם חיילים לקניון,עוברות כמה דקות הגי'פ "מושך" בעליה. מתפתחת שיחת הכרות ביננו ובין החיילים . בארצנו הקטנטונת כולם מכירים את
כולם. מפקד הסיור מכיר את יאיר , ומרגיע
אותנו ואומר " אל דאגה אנו נביא אתכם
לביתו. (כזכור עדין אין טלפונים סלולרים)
הגי'פ נעצר בשער המחנה הצבאי,
ש.ג. מנומנם בודק אותנו, יותר מדי
אנשים על הרכב הקצין אומר לו זה בסדר ואנו נכנסים למחנה.במפקדה נכרת תכונה רבה
מכשירי הקשר משמיעם רכש קבוע והרבה דיבורים ,צריך להיות אמן עדי להבין את הנשמע.עוברות
עוד כמה דקות מכבדים אותנו בשתייה ועוגיות,
מאירה ואני דואגים . המפקד נראה רגוע פונה אלינו בחיוך רחב."אתם בידים
טובות אני דואג לכל, שבו בשקט לשתות .יש לי עוד כמה דברים לסדר ונצא העירה"
בשעה תשע בערב היינו אצל יאיר
וארנונה בבית.
ברגע הראשון לכניסתינו לדירה היינו בהלם. בבת
אחת עוברים מבלתי נודע,בודדים במדבר,לחברה
אוהדת.
חיבוקים נשיקות... עבר די הרבה זמן מפגישותינו הקודמת .כשהדרומיים עלו צפונה לגלוש בשלג בהר החרמון ,
שהו אצלנו. והנה אנחנו כאן במצב לא רגיל. תקועים בכניסה לקניון האדום. כעת מתברר
לנו שזוהי הדרך הראשית של המבריחים ממצרים , לירדן. ואנו בדיוק במקום שהיה מתוכנן
מארב מזנק. ומכאן כל המהומה והדאגה הרבה.
קבענו להפגש עם קצין חילוץ למחרת בבוקר
בשער המחנה . נפרדנו מהחיילים לאחר כיבוד בשתיית קפה ועוגיות.
ובאותו זמן שמאירה ואני יושבים בבית נעים ומסודר עם יאיר וארנונה מחליפים חוויות ומתכננים את יום המחר,אוכלים ארוחת ערב טובה
אחרי מקלחת ומפנקת . הגיע הקומנדקר עם
חילי האבטחה לקניון למקום בו נמצאים , איתן , רוחל'ה
והבנות , דבר ראשון אומר אחד החילים "מה אתם עומדים באמצע הדרך ? אולי תזיזו
את המכונית קצת הצידה" ! רונית משיבה לו "אם היינו יכולים לזוז מצבנו
היה יותר טוב"!
החיילים מתכבדים בארוחת ערב טובה , ומתארגנים לחניית לילה.
(איך עבר הלילה בשדה וכל החוויות נרשמו ביומן מסע שנוהל בקפדנות ע"י רוחל'ה.)
יום שבת בבוקר העיר שקטה ,אין תנועת מכוניות בכבישים ,החנויות סגורות יאיר
ואני נוסעים לחנות לחלקי חלוף למכוניות, קבענו עם בעל החנות שהוא ידידו של יאיר, יעשה בשבילו הכל. להיפגש
בבוקר בחנות ולמצוא את החלק המתאים( נשבר הצלב
של הציר הראשי) המכונית אמריקאית ולא פופולרית בשוק . החברה המטפלת
במכוניות כאלו נמצאת בתל-אביב, ואנו באילת.
בעל המוסך הגדול באילת. שפנינו אליו אומר" תביאו לי חלקי חילוף ואני
מתקן לכם את הרכב אפילו בשבת" . למזלנו
אין צורך, מצאנו בחנות חלק דומה
שיתאים לתיקון זמני. לקחנו את הצלב
החדש אספנו את מאירה בדרך ונסענו עם יאיר למחנה הצבאי לפגוש את החיילים כפי שהובטח
לנו.
קיבלנו הודעה "בקשר" שהכל בסדר ומחכים לנו.יצאנו לדרך, קומנדקר
עם שלושה חיילים. יחידת חילוץ של השריון.
יאיר מאירה ואני מצטופפים בטנדר.
הרי אילת מתילים צילם בצורות שונות
באור בוקר המראה מיוחד מאד הראש לא נתון כל כך למראות הטבע . כעבור שעה קלה
היינו בפתחת הקניון פגישה נרגשת מאד כאילו שלא התראינו שבועות , מחליפים חוויות
.החיילים ניגשים למלאכה , איתן מהרהר בקול רם מה יהיה אם צוות החילוץ לא
יצליח ?
איך נצא מכאן עם גרר ועוד שאלות
רבות.
אחד החיילים אומר לאיתן המודאג ."תביא לי טנק בלי מנוע אני אחלץ
אותו והטנק ייסע בהרים כמו נמר".אחרי
שעה עבודה המכונית מתוקנת .רותמים את
הקומנדקר,במוט גרירה שהחיילים הביאו אתם
במידה ויצטרכו לגרור את האוטו לאילת.
לGMC. ובכוחות מנוע משותפים יוצאים לדרך המלך . עולים את העלייה
הגדולה כששני הרכבים נוסעים בתאום
יחד עד מקום שממנו יש רק ירידה לאילת ,
נעצרים ליד אבני הגבול המצרי והישראלי.
האבנים נושקות זו לזו בקרבתן.התאספנו כולנו לצילום משותף עם החיילים,
נפרדנו לשלום עם אלפי תודות. ונסענו באופן עצמאי לאילת לדירה שיאיר הכין
עבורנו.התמקמנו בדירה.
את שארית היום ניצלנו לטיול בעיר
,בערב ערכנו מסיבה משותפת לשלושת המשפחות .הדירה בנויה באופן כזה שאפשר להדליק אש
בחצר ,( פטיו סגור בפני הרוחות העזות הנושבות מההר)
ישבנו סביב למדורה אכלנו
סטיקים ושתינו קפה, שמענו וסיפרנו סיפורי גבורה והרפתקאות עד מאוחר , ובשעה קטנה של הלילה הלכנו לישון .
למחרת היום איתן לקח את האוטו למוסך לבדיקת התיקון , וכל שאר החבריה ירדנו
לעין נטפים בהדרכתו האדיבה של יאיר
המעין נמצא למרגלות מצוק,שגבהו כשלושים מטר. הוא בנחל נטפים .המים מטפטפים
מהסלע אל ברכה קטנה. כמה יעלים מדלגים
בקלות במצוק כנראה באו לשתות ממי המעין
כמונו. ראינו יוני סלע המקוננות במצוק
וחגות מעלינו,וציפור מדברית קטנה סלעית שחורת זנב , כשהיא נעמדת נוהגת
להרים את הזנב ומגלה תחתונים לבנים.התרעננו במים הקרים.נחנו קצת ליד המעין , הגענו
נהננו צריך לחזור!
הבנות הקטנות והגדולות מרגישות נהדר , מדלגות על הסלעים כיעלים.
טיפסנו במצוק עלינו במעלה ההר וכשהגענו לפסגה נגלה לעיננו מראה נפלא ניקרא בקעת הירח ." היינו ממש על
הירח" .איריס אומרת "אפשר היה לבוא ישר לכאן בלי הקניון האדום"
אחר הצהרים חזרנו לדירה אחרי בילוי באקווריום ושיט בים.
איתן חזר מהמוסך עם אוטו, "כמו חדש" הבנות נרדמו מוקדם נשארנו בדירה לא יצאנו לעיר.
בתוכניתינו
עוד יום בילוי באילת יום כף בלי להתעייף
יותר מידי, צלילה בים סוף . סיור בחנויות
וקנית מתנות. ולילה .
וליום האחרון לטיול מתוכנן
סיור בבקעת תימנע . טיול בין המצוקים ,
לתת ידים ולהקיף את" הפטריה"
, והביתה עם הפסקות בדרך .
.
הולכים לישון מוקדם קמים מוקדם
,יום ארוך לפנינו . ארזנו את חפצינו ניקינו את הדירה , הכנו סנדביצ'ים לדרך, לפני
עזבנו את אילת ירדנו לשדה העגבניות של יאיר ממש ביציאה מהעיר שדה חקלאי .בשעת בוקר
מוקדמת לפני עלות השמש, הצטרפנו לקבוצת הקוטפים ובמשך כחצי שעה קטפנו עגבניות ,
נפרדנו לשלום ונוסעים לבקעת תמנע
בכניסה לפארק קיבלנו הרצאה מקיפה. לבנות לא היה סבלנות , קיבלנו מפת האתר
והפעם בחרנו במסלול הארוך .ביקרנו בכל המקומות המומלצים ואפילו טיפסנו למרומי
עמודי עמרם וגם במערת הקשתות הצטלמנו. היה טיול נהדר . התיקון החזיק מעמד הנסיעה הביתה צפונה לגליל עברה ללא תקלות .
שלחנו מכתבי תודה בצרוף התמונות לכל שעזרו לנו.
בשביל מה יש חברים.
מוטקה
מהזוית של ארנונה ויאיר מזריצקי (היום מירז)
דפיקות בדלת, השכן בטח צריך משהו.פותחים.באמת שכנים אבל מלפני שלושים שנה-
מאירה ומוטקה- מלוכלכים, מבוהלים, מספרים סיפור מבולבל על ילדים תקועים לבד באמצע
המדבר,על נתיב של מבריחים ...
ארנונה קוטעת אותם קודם למקלחת, אח'כ לאכול ,אח'כ נשמע ונחליט מה עושים.ולילדים אל תדאגו. הם עוד יספרו על
החוויה לנכדים שלהם!
בינתיים אני קופץ לחבר מוסכניק. הוא מרים טלפון לתל –אביב (בלילה! )
ומתחיב שבמטוס הראשון מחר בבוקר החלק אצלו.
משם הולכים לחבר מדריך טיולים מהולל
בעל רכב ארבע על ארבע. הבן אדם טיפוס חריג אפילו באילת :גוי שוויצרי, יורש
מלונות שסיים בית- הספר גבוהה למלונאות עם תעודות של מוסמך,היגיע לאילת בשנת 1960 ומאז לא רוצה לעזוב אותה.
אפילו לביקור מולדת בשוויץ צריך להכריח אותו.!
(הלואי
עלי) התחתן עם יהודיה כשרה
"הרב" היה רפי נלסון.
החתונה נערכה מתחת למים בשמורת האלמוגים ולנגינת מרש החתונה הורידו גם
פסנתר למים.
בדירה שלו מסיבה(איני זוכר הסיבה.
י.מ.) ברוב עם ומהומה.
בין הקרואים- מפקד האזור . התייעצות בין שלושתנו ומסכמים :מחר בבוקר שעה
שמונה בבוקר המפקד מסיים סיור בוקר יעמיד לרשותינו הגיפ האישי שלו וליווי, כדי להביא את החלק לתיקון הרכב בקניון
האדום.
בבוקר מתברר שהמפקד שלח את הקומנדקר של סדנת הרכב עם מכונאים- והסיפור כולו
נגמר תוך שעתיים
נ.ב. כל מילה לעיל אמת לאמיתה.
יאיר מירז