17.6.08 דורבן (אמרו חז"ל : "אין חכם כבעל ניסיון ") : מאת מוטקה ברק
בשעת ערב מאוחרת אני שומע נקישה בדלת, קצת מנומנם ניגש לדלת , חבר צעיר
מהגרעין החדש שהיגיע לקיבוץ , עומד בפתח.
אני מזמין אותו להיכנס ,אך הוא בקול ביישני פונה אלי ומבקש עזרה." מה קרה" ? אני
שואל .
"הכל
בסדר " הוא משיב ואומר בהיסוס," תראה נסענו בכביש" הביטחון"
ודורבן גדול התנגש באוטו, הבאנו אותו איתנו.
לרגע חשבתי שהם מתכוונים לטפל בבעל- חי הפצוע ,אך עד מהרה הובהר לי שהכוונה
ל"קומזיץ", הדורבן קיבל מכה הגונה ולא יאכל יותר
בשדות התירס . והוא יכנס לשרשרת- המזון בטבע . אך למען כניסתו לאחת החוליות בשרשרת דרושות כמה פעולות. ולכן פנו אלי לעזור "בהכנת" . הדורבן הידוע בבשרו הטעים ומיוחד
מאוד."המנגל" , ובשר צלוי על האש עדיין
לא היה ידוע בארץ , ראינו בסרט איך
אנשי רובין- הוד מגלגלים איל על האש אבל זה היה רק בסרטים.
שנים מאוחר יותר היהודים העולים שבאו
מארגנטינה לימדו אותנו מה זה "אסדו" ואיך מגלגלים בשר על האש.
והימים הם ימי צנע בארץ. האנשים לא רעבים אוכלים צנוע לפי הקצבה. ועל מנת
בשר גדושה! מי לא יוותר על כמה שעות שינה. החלפתי את בגדי הנקיים לבגדי
עבודה, ויצאתי "לעזור" לחבריה
הצעירים. סיימתי את מלאכת הפרדת פרוות "הקוצים" פיניתי את כל הדרוש וכמו
כן סילקתי את הכבד ואמרתי לחברה הרעבים "הכבד של הדורבן
אינו ראוי לאכילה יש לצרף אותו לערמת הזבל ומשם ימצא דרכו לעופות הטרף אשר יעוטו עליו
בשמחה" וכדרך הצעירים הסתכלו עלי בתמיהה ,מה הוא מבין בכבד ! שמו אותו בצד.ולא זרקו אותו לפח כהצעתי. נתתי להם מחבת ופרימוס, וקצת שמן. וכמה
הוראות כיצד להכין את הבשר לאכילה, השעון
מראה את השעות הקטנות של הלילה .חזרתי לחדרי כדי להספיק "לתפוש" שעת
שינה .
בימי הקיץ החמים נהגנו להשכים קום, להספיק
לעבוד בשעות הבוקר הקרירות.לצעירים יש מרץ וזקוקים למעט שעות שינה. וכצפוי החבר'ה ישבו עד מאוחר צלו את הבשר בשמן
הרותח, ונהנו מאכילת בשר ללא גבול . וכשסיר הבשר היה ריק והתאבון
לא יודע שובע, לקחו את הכבד שלא נזרק לפח , פרסו אותו לנתכים ושמו אותו בשמן
הרותח. קיוו לסיים את הקומזיץ בטעם כבד עסיסי וזכרו את טעמו של כבד העוף המוגש
לעיתים רחוקות מאד בחדר- האוכל בגלל מחירו הגבוה.
להבת הפרימוס הכחולה מחממת את השמן , פרוסות הכבד שטות בשמן הרותח מקבלות גוון חום, צבע הכבד מגרה את העיניים
הרעבות מבטיח ... סיום מיוחד לקומזיץ. כל
אחד וטעמו עמו יש אוהבים חריף ויש אוהבים מלוח . ויש רבים מעדיפים את המתוק
אך מי שטעם כבד של דורבן (אפילו אם היה זמן רב על
האש) ידע
טעמו של מר מהו!
חילקו את נתחי הכבד, וכאן ציפתה להם ההפתעה המרה , "לא תוכו
כברו" ירקו השתעלו שטפו את הפה , לעסו מלוא הפה לחם. לסלק את טעם המר שליווה אותם שעות רבות.
מאמרי חז"ל : "אין חכם כבעל ניסיון "
מוטקה