14.11.07 ברווזים בירדן : סיפור מאת מוטקה ברק
בוקר שבת , חברי הקיבוץ שיש להם היום שבת מאחרים לקום,וממשיכים
את שנת הלילה.הילדים מסודרים בבתי- הילדים, אפשר להתפנק מעט ,אין מה לדאוג .ארבעה צעירים , שני בחורים ושתי בחורות מגרעין
הנח"ל , שזה עתה הגיע לקיבוץ ,הקדימו לקום . עם אור ראשון ,יצאו
לטייל להכיר את הסביבה החדשה הבלתי מוכרת.
הולכים בשביל צר בין קוצים של
גדילנים וברקנים משכונת הצריפים אל הדיר
הישן. ברק צועד ראשון. הוא מכיר את הדרך , מצויד ברובה צ'כי ,ומימיה . אחריו מרדה ואיקה ובמאסף הולך בומבה תרמיל צד תלוי על הכתף, ובו וסנדביצ'ם וכמה
תפוחי -עץ לרעבים. בתוכנית ללכת על גדת
הירדן צפונה , להגיע לפרדס
חורי. לעשות הפסקה לאכילת תפוזים , שימצאו בפרדס, והביתה
דרך השדות. .
אחרי חורף גשום מאוד. צמחית הבר
כיסתה את כל השטח בירוק וכתמי צבע של כחול ואדום מגוונים ומאירים את הסביבה . הולכים
וקרבים לירדן, ירידה מתונה ומתמשכת אפשר לשמוע את רחש המים הזורמים ,(את העמקת
האפיק ותלילות מורדותיו חפרו והעמיקו כמה שנים יותר מאוחר ",לאפשר זרימת
המים" ובהזדמנות זאת העמקת האפיק ויישור הדפנות ישמש הנהר כמחסום טבעי מפני השכנים הסורים).
קוו הגבול הבינלאומי בין ישראל וסוריה מסומן במפות כמאה מטר מזרחית לירדן. שקט בגבול ,הפלחים הסורים חורשים את האדמה בשור
וחמור , רתומים למחרשת עץ ומתקרבים לירדן כמה שיותר הם לא חוששים מפני ישראל,
ואילו אנחנו הישראלים ממעטים להגיע לקרבת הירדן,
ארבעת המטילים מפלסים דרכם בעשב הגבוה כמו
מהלכים בים ירוק, פרפר עם כנפיים
מוזהבות חולף ביעף ונוחת בין פרחי התורמוס, חרגולים מקפצים ונעלמים בעשב. להקת
חסידות עוברת במעוף ממעל וממשיכה צפונה.
החבריה נהנים מהרוח הקרירה של הבוקר
הולכים וקרבים לגדת הירדן, ובמימי הנחל
נראים , שטים להם בשלווה להקת ברווזי בר .
ירייה אחת מרובה הצ'כי לעבר
הברווזים הפרה את השקט , הברווזים התרוממו בשקשוק במים פרשו כנפיים ונעלמו. החיילים הסורים" מעמדת" הדוריג'ת נבהלו
ופתחו באש מקלעים לעבר ארבעת המטילים. ואלו לא איבדו עשתונותם השתטחו ארצה
זחלו וקפצו לעבר סלע גדול, שנמצא לא הרחק
תפסו מחסה...לשמע היריות ! נזכר המ"אז
שאתמול בארוחת הערב נאמר לו על אפשרות שכמה מחברה
מתכננים לרדת לירדן לטיול . עשה
חושבים אחד ועוד אחד , והגיע למסקנה המטיילים אכן יצאו לשטח , החיילים הסורים לא
אהבו אותם. ומטח היריות נמשך ונמשך...
היה פעם נל"נ קוו טלפון ישיר
"לגוש" אך בימים "רגילים"
שהגבול שקט המפקדה לא מאוישת אין
עם מי לדבר ! והיום שבת בבוקר אין כל התראות על פעילות מהצד הסורי
.ובינתיים היריות נמשכות. ובברור קצר בין החברים
התברר שבאמת יצאו כמה לטיול של שבת לפרדס חורי דרך מורדות הירדן. ובאותם הימים שכל מערך ההגנה
היה צעיר,
נתן המא'ז פקודה להשיב אש למקור הירי ולחלץ את התקועים. עברו
דקות מעטות וחולית המקלע התמקמה במוצב התאנה ופתחה באש אל עבר העמדה ממנה נורתה
האש.כעבור חילופי אש של כמה דקות פסקו היריות משני הצדדים. בשעת צהרים , בחום היום שבו המטילים לצריף , עייפים ונרגשים התקרית
בגבול הסתימה בנזיפה של האו"ם לשני הצדדים.
עברו חלפו שתים –עשרה שנים מאותו ארוע ,ובמשך אותן שנים לא חיינו בשלום עם שכיננו
הסורים .הפגזות וירי . ומתח בטחוני רב , והירדן זורם לידנו , הרחק מאיתנו . אחרי
מלחמת ששת – הימים , (שנת 1967) עם הרחקת הסורים מרמת הגולן , היו כמה ניסיונות
של חברים "להתיידד" עם הירדן:
שיט בסירות , ציפה באבובים , אך לא
צלח הדבר ,
וכל רעיון פיתוח התיירת בירדן, היה רחוק מאתנו. ונמסר לאחרים שלא ידעו את
הסבל מהסורים בשנים עברו.
מוטקה
,