20.4.08 מטווח
אקדח לטווח תותח : מאת מוטקה ברק
השנה היא 1957 , אי
שקט בגבול , נהר הירדן מהווה מכשול
גיאוגרפי בין ישראל וסוריה! והמים זורמים לאיטם לכינרת. מעמדות הצבא הסורי אפשר לראות את כל הנעשה בחצר
המשק.(כל האזור המשקי היה מעבר לכביש ,
ידוע בשמו העממי "כביש הביטחון" המסומן היום במפה כביש מספר 918 )
חורשות האקליפטוס שנטעו ע"י הקרן קימת בשנת 1954 בשטח בין הירדן לגדות עדיין צעירות . העצים מגיעים
לגובה כ-מטר אחד מפני הקרקע
, הכל חשוף לעין המשקיף מעבר לגבול ב- .1957 6. 24
בשעת אחר הצהרים, פתחו הסורים באש מקלעים
אל בתי הקיבוץ. חברת הקיבוץ רעיה ז"ל
נהרגה מצרור כדורים שפגע בה . החשיפה לעמדות הסורים שעד כה הייתה תמימה
ונאיווית קיבלה משמעות אחרת באספה כללית שהתקיימה זמן קצר אחר האירוע הטרגי , נתקבלה החלטה: לפנות לסוכנות לקבל מימון להקמת סוללות מגן לקיבוץ. בסיוע משרד הביטחון ובתמיכת המוסדות
המיישבים, הוחלט להרים סוללות עפר בגובה מתאים שיתנו מגננה , מאש שטוחת מסלול
. הייתה גם הצעה לבנות קיר בטון חומת מגן הרבה יותר זול , אך זו ירדה מסדר
היום. נתקבלה הדרישה למגן בסוללות עפר את שכונות המגורים. שכונת "החיוני
" והצריפים. בטיפול יעיל וקצר נחתם חוזה עם חברת "חריש" בעלת ניסיון רב בעבודות עפר , להקים הסוללות
בגדות:
מזרחית לשכונת הצריפים הוקמה
סוללה באורך
מזרחית לצריף חדר-
האוכל הוקמה סוללה באורך
סוללת הקמפ הוקמה עם
בנית השכונה באורך
סוללה קטנה נסללה למקלט מרפאה.
במשך כמה חודשים הקיבוץ אפוף בענן אבק, הטרקטורים
הכבדים הובילו כ- 10.000 קוב אדמה רוב האדמה נלקחה ממגרש הכדור-רגל שהיה
פעם גבעה , ואדמת נהרי לא טובה לחקלאות נחפרה מעמק המחצבה למרגלות האורווה היום.הטרקטורים
הכבדים נוסעים הלוך ושוב ומובילים האדמה אט אט הסוללה צומחת לגובה ומסתירה את גבעות רמת הגולן .ממרומי אחד
הטרקטורים ,נשקפות עיני חמד של טרקטוריסט
מאובק הטרקטור הגורר מאחוריו טריילר , מתקדם לאיטו ומשאיר מאחוריו ענן אבק. אחת
מבנות המקום רואה שרגבי העפר נופלים מכסים את גינתה הקטנה והמטופחת,יוצאת אל מול
הטרקטור הגדול קצת בכעס ,כדי להביע את אי
שביעות רצונה בראותה את עלם החמד ממרומי
הטרקטור . מעלה חיוך על שפתיה , וכעסה נעלם. כוס מים קרים , מחממים את הלבבות ולמחרת כוס קפה באותו מקום. רגבי האדמה נשכחו
הגינה כוסתה בעפר ונוצר רומן שנמשך עד גמר
הובלת האדמה.. נוף גדות השתנה אין להכיר.
על הסוללות ניטעו שיחים ועצים כהמשך לגינון הקיים והסוללות השתלבו בנוף
המקומי , זר שנקלע למקום וזו לו פעם
ראשונה בגדות . לא יבחין שסוללות העפר ,לא היו כאן מעולם. האזור המשקי:
הלולים, הרפת, דיר הצאן, מסגריה,נגריה , חשמליה , מוסך, מחסן אספקה
ומכבסה נשארו מחוץ למערך הסוללות. הסורים מסתכלים עלינו ואנו
יכולים לראות אותם. בנית הסוללות לא הביא
שקט לאזור. הסוללות ספגו הרבה עופרת. נחפרו תעלות קשר ניבנו כיסויי ראש ומקלטים. האזור המשקי שהוקם בשיקולים אקולוגיים בלבד לא
עונה על צרכי הביטחון ואין שלום עם סוריה.
יצאו בקריאה לאנשי הסוכנות
להודות "בטעות" מיקום
המשק החקלאי והשירותים , ולהעבירו לצד מרוחק מעין הסורים .
בסיסמא לביצוע , "מטווח אקדח לטווח תותח" . בהשתדלויות ודיבורים רבים ,
אושרה הבקשה . נתקבל מימון מהסוכנות ובשנים, 1960- 1961האזור המשקי הועבר , מערבה . מחסן אספקה מבנה גדול מבטון מזוין נשאר על כנו עד היום, שני לולים נשרפו ונהרסו
באחת מהפגזות ,שככת הרפת ננטשה , לא היה מה להעביר, (שמשה שנים רבות לאחר מכן כמקום לגידול עגלות
ומקום מאד נח לגנבים.) עדר הצאן נמכר והענף חוסל. נבנו שני לולים משוכללים למטילות
ובתי אימון לגידול אפרוחים . נבנה אסם תבואה
ומחסן אספקה,(,היום הנגרייה ) וכן מוסך, מסגריה וחשמליה כמבנה אחד. מכבסה
מודרנית עם דוד קיטור חדש ומספק מים חמים לשכונת מגורים הזמן לא עוצר מלכת ...
שנים חולפות . הסורים מפגיזים במרגמות ותותחים ארוכי טווח וגדות שוב בכותרות העיתונים , בארץ די שקט ...
ואצלנו מתח ביטחוני . וב-7 לאפריל 1967 כחודשיים
לפני פרוץ מלחמת ששת הימים , גדות
למודת סבל והפגזות , סופגת הפגזה כבדה מאד. נזק רב נגרם לבתים ולרכוש ולבעלי
החיים, ברפת ובלולים. למזלנו אין פגיעה בנפש.
מיישובי הסביבה ומקומות אחרים בארץ מתנדבים רבים באים ומציעים את עזרתם לשיקום ההריסות , ממנים חבר מהסידור לטפול מלא במתנדבים (לא
מחו"ל).אין באפשרות להיענות לכל המתנדבים הבאים. הבטונדות שהוקמו באופן זמני
לשכון עובדי "מפעל- הבניה" שעסקו בתיקונים ובניה עומדות עד היום ושינו
הרבה פעמים את ייעודם(.אין יותר קבוע ממבנה זמני)
לאחר מלחמת ששת- הימים
הכל נראה אחרת.. הגבול עם סוריה רחוק .
קולות נפץ הנשמעים לעיתים
הם אימונים של צ"הל . נשמעו קולות להורדת הסוללות , שגוזלות שטח טוב
לבניה . חלק מהסוללות סולקו ופינו את השטח
לבניה , קטע קטן מהסוללה הגדולה הושארה
כמזכרת, סוללת הכברי נשארה בגלל סיבות רבות מי יודע מה ילד יום ? חלקי סוללות אחרות ,לא
הורידו ! להוריד סוללה עולה הרבה כסף ... השתנו הזמנים שאהבו אותנו .
מוטקה
,