20.5.08 נגינה בחליל : ערב מוזיקלי
מיוחד במינו : מאת מוטקה ברק
וידאו:
עופרה חזה ויהודית רביץ בשיר החליל >
http://www.youtube.com/watch?v=I_kRLb-qvjU
בית- הספר בקיבוץ "הלך וגדל"
,ילדי הגן הגדולים עוזבים את הגן
ועוברים לבית "כולל".בכל בית "כולל" יש כיתת לימוד, חדרי מגורים, חדר מטפלת , חדר- אוכל,ושרותים
ומקלט צמוד. בהתאם להתפתחות הישוב נבנו בתים כוללים בזה אחר זה. בין הבתים הוקם
מגרש משחקים, המשמש מקום פגישה ובילוי
בהפסקות לכל הילדים. יופי של רעיון.
הילדים קמים בבוקר, מסתדרים כל אחד
בקצב שלו. ארוחה קלה מוגשת ע"י המטפלת המשכימה קום ודואגת לכל. אין צורך
בהסעות,כמה צעדים במסדרון הארוך בבית וכולם בכיתה. וכדי שהכתות תהינה מלאות, היה נהוג לקלוט ילדי חוץ. ומערכת החנוך מתברכת בפעילות
רבה . חברים יוצאים ללמודי הוראה, מורים צעירים נוספים למערך החינוך ובא לציון
גואל.בכיתות א' ב' המורה מקיף את כל החומר
הנלמד,ובכיתות המשך נוספו מורים מקצועיים
ללימודי טבע, התעמלות, אנגלית , מוזיקה.וכך ילדינו גדלים ומאושרים.
הראשונים שפרצו דרך ללימודי חוץ הייתה
כיתת צבר ואחריה כיתת זית נסעו ללמוד בבית הספר, בקיבוץ חולתה .לאחר מכן, עם המעבר
ללינה משפחתית הילדים הקטנים נוסעים ללמוד
בבית - הספר מבוא גליל באילת- השחר .
והבוגרים לומדים בבית הספר המשותף הר-וגיא בקיבוץ דפנה.
כשרונית הייתה בכתה ג' ישי רייסמן לימד מוזיקה בגדות, והמליץ מאד לרונית ללמוד נגינה
בכינור. אך רונית סירבה בכל תוקף ובחרה ללמוד נגינה בחליל, ישי קיבל את בקשתה של
רונית. בתמיכתו ועידודו התחילה לנגן בחליל, כלי נגינה די יקר . את החליל הראשון קנה הסבא משה,אבא של
מאירה. חליל טוב ! המיועד למתחילים .
(לנו לא היה כסף לקנות חליל) פעם בשבוע הייתה נוסעת לאילת –השחר
לשיעור נגינה אצל המורה יוחנן מאיר, אשר לימד אותה יסודות הנגינה ובעיקר שם
דגש על אהבת החליל והמוזיקה. רונית עברה
ללמוד בהר-וגיא , המשיכה את לימודי נגינת החליל אצל המורה אמיר סלע שהיה בא לגליל
פעם בשבוע מתל-אביב , ללמד במכון למוסיקה בכפר בלום.
רונית התקדמה יפה מאד בנגינה , וכשהייתה מנגנת בחדר ומתאמנת אפשר היה לשמוע
מנגינות של ממש.
אמיר סלע הפסיק ללמד בכפר- בלום . רונית בקשה להמשיך לנגן חיפשנו לה מורה בגליל !אך מצאנו מורה טוב , בגבעתיים. ערב אחד בשובה של רונית משעור
נגינה מגבעתיים , היא אומרת לנו "
המורה לנגינה ממליץ להחליף את
החליל" וכל זאת למה ? אני שואל
, רונית משיבה : " המורה אמר: הגעת לרמת נגינה הדורשת חליל
של ממש כדי להפיק את הצלילים הנעימים והיפים של החליל. המערך המוזיקלי של מערכת החינוך בגדות הלך
וגווע, הקרן הכספית שהייתה שמורה לצרכי מוזיקה נתדלדלה. גייסנו במשפחה
כספים," מן הגורן ומן היקב". קנינו לרונית חליל טוב. (היא מנגנת בו גם
היום) שנים חלפו זרעי המוזיקה שזרע ישי וקרב את רונית לנגינה , נבטו והשתרשו והעמיקו מאוד.
מאירה ואני נסענו לבקור משפחה בסן דיגו .
באחד הימים אנחנו מקבלים הזמנה לבקר
בשמורת- טבע, שם מנגן אינדיאני בחליל ומופיע לפני קהל. התארגנו בהתאם להנחיות
שקיבלנו מחברים שהיו שם. לקחנו שמיכות
כריות למשענת ושתיה חמה. יצאנו לדרך , נסענו
בכביש המהיר רונית נוהגת בבטחה, היא מכירה היטב את הדרך . אחרי שעברנו כמה מחלפים ירדנו מהכביש המהיר, עלינו על כביש צדדי המתפתל בין עצי יער הרחק מרעש המכוניות. בחלוף שעה קלה הגענו "לשמורה". מימיננו
מצוקים המתנשאים לגובה רב מבט העיין לא מגיע לקצה המצוק, ומשמאלנו יער עצים סבוך. מלפנים
אפשר לראות למרחוק את האוקינוס
השקט.בשביל צר בין העצים אנו עושים דרכינו
אל מקום המפגש. הגענו למיני אמפיתיאטרון חצוב בסלע . התמקמנו בקרבת
הבמה שהיא, משטח בטון. השמש החלה שוקעת וצובעת את השמים בצבעים ורודים, רוח
קרה החלה נושבת ,לא טוב למופע בחוץ.במרכז הבמה ערמת עצים קטנה.
כמה עשרות אנשים יושבים במקום ומחכים. אל
הבמה נכנס גבר צעיר לבוש בבגדי
עור, סרט בצבע ארגמן עם נוצה מקיף את מצחו וצמה ארוכה משתלשלת על גבו . אניצי עור צבעוניים מקשטים את השרוולים.
הגבר כורע ברך משתחווה אל הקהל ופונה
לערמת העצים. לאחר כמה ניסיונות כושלים
בהדלקה הוא שופך שמן על העצים והפעם זה
מצליח, המדורה בוערת ומפיצה חום וריח העשן
נישא באוויר. עוברות עוד כמה דקות , הגבר על הבמה פותח בריקוד סביב המדורה , קד
קידה עמוקה אל האש , מוציא מכיסו חליל
במבוק, ופותח בנגינה .שמעתי הרבה נגינות חליל אבל נגינה כזאת עוד לא שמעתי ,איזה
צליל מיוחד במינו . הצלילים חוזרים
ונשמעים עם ההד החוזר מהמצוק שממול והד שני עונה לו מרחוק, כמו מנגינה היורדת משמים. אנו מכורבלים בשמיכות , שותים
תה חם שהבאנו מהבית,"והאינדיאני" מחליף חלילים ומנגן מנגינות לא מוכרות
אך קלות להאזנה וההד הנשמע מרחוק כמו
תזמורת שלמה מנגנת. ובינתיים מצטרפים אליו עוד שני נגנים בחור צעיר ובחורה,בתלבושת
מסורתית של האינדיאנים.מנגנים ורוקדים...
הערב תם הקהל מתפזר. אני רונית ולי, הבת של רונית, ישנה על הידיים של מאירה, ניגשים לבמה להודות לנגן ולתת לו
מחמאות על ערב נפלא . בשיחה קצרה עם הנגן מתברר שהבן- אדם בכלל לא אינדיאני וגם לא
ממוצא אינדיאני . הוא בוגר פקולטה למוסיקה, חוקר את נגינת האינדיאנים באמריקה
,מלקט מנגינות ומתעד אותן ומכסה את הוצאות המחקר
מרסיטלים שמנגן בשמורה .הוא מזמין את רונית להצטרף אליו באחד הערבים .
ולשאלתי על הנגינה ברוח וההד הנשמע מרחוק,
קיבלתי תשובה שגרמה לי מעט אכזבה . "יש לי מאחור מערכת מוזיקלית משוכללת
שניתן בה לשלוט על מגווני הצליל וההד הנשמע.
נהננו מערב מוזיקלי מיוחד במינו. מוטקה