לנקוש > מעבר לפרקים מי"ג והלאה
מָשָה מִנִּבְכֵי חֶלשונו:
- מאת משה ברק (מפרק
א' עד פרק י"ב)
25/9/08 א' שִטּוּט
אהבתי את העברית
בכל נשמתי ומאודי, כאוצר רוחני, שנבט מתוך נבגים זעירים עלומים ובלהט הרוח הגדולה פרחה והשתרשה בארץ
ובעם שאני אחד מבניו, שלקחו חלק פעיל וסביל בתחייה זו. כל זאת על אף שנתודעתי כבר
מגיל צעיר ללשונות אחרות ואולי דוקא כתגובה לניכור שהן שידרו.
בליקוי
המאורות הרוחניים של המאה וקמילת רכיבים רבים בחזון שבנה את חיי כאדם וכיהודי
חופשי, תפסה העברית מקום גדל והולך ביהדות שבי, לה אני מתמסר, בניסיון ליצור
חלופות עבריות ללעז המאיים לכלותנו. כל זאת במגמה לשמר על ייחודם של השורשים
בעברית (שלא כבשפות הלטיניות) מאפשרות יצירת עשרות מלים משורש אחד. ידועה הדוגמה
הנהדרת שלא בחרנו ב-AIROPLAN אלא במטוס
ויש לנו ממנו טייס, טיס, טייסת, טיסה, להטיס, טיסנאות, מטס, דבר שלא קרה עם טלביזיה
ממנה אין כל אפשרות לבנות מלים עבריות
לפעילויות השונות בה.
בפרק זה שתי הצעות למינוח:
. תיירות בעברית
פרק א'
קרוז – CRUISE (שיט
תענוגות). שִטּוּט
המילה מקורה במונח הגרמני העתיק KRUISE , שזו חצייה או הצלבה שהתפתחה
ל-KREUZEN,
(להצליב) ועברה לאנגלית בצורת TO CROSS, אך בתחום התיור שמרה האנגלית על המקור הגרמני
בשינוי K ל-C בצורה CRUISE.
רק בצרפתית, נחשף מקור המונח, בה קוראים ל-CRUISE בשם CROISIERE המראת באופן ברור שמקור המונח הוא
במילה CROIX, שזה צלב.
הבנו איך הגיעו האירופים מן ההצלבה אל שיט התענוגות.
אותנו זה לא מחייב, והמילה "קרוז" בעברית אין לה משמעות, ולא קשר ומקום.
אך מכיוון שמדובר בשיט ממקום למקום, אני מציע את המונח העברי שִטּוּט
(שיטוט). זוהי מילה מן השורש שטט בבנין פיעל שִטַּטְתִּי; מְשַטֵּט;
מְשַטְּטִים; כמו
חללתי / מחלל. מונח זה טוב בהרבה מהמונח האירופי כי הוא מתאר גם שיט וגם שוטטות
כאחד.
כך תוכל גם המשמעות העברית השניה של פועל זה להשמר.
ואלה שילכו ממקום למקום ימשיכו לבטא בבנין פעל: לשוטט, שוטַטְתי, מְשוֹטֵט.
ב'
ויטראז' – VITRAGE
כך אנו קוראים בשפתנו לחלונות מורכבים מפסיפס
זגוגיות בגוונים שונים. זהו זיגוג הכרוך עם גיוון. לכן אני
מציע את חיבור המלים זגג+גון ולקבל זַגּוֹן (על
משקל חלון) כשם
חלון רב-גוני זה. כך ייקרא זַגָּן
לזגג המיצר זַגּוֹנִים
ולעבודתו
זִגּוּן (זיגון)
בבנין פיעל מהשרש ז-ג-ן.
הצרפתית כשפת המקור למונח קוראת
ויטראז' רק לפעולת השיבוץ.
החלון עצמו נקרא
"ויטראי" אך בשני המונחים אין כל רמז לשפעת
הגונים המשמעותית
לענין, שבעברית ניתן בקלות לאזכר אותה.
משה ברק
גבת
זהו מדור קבוע שלי במרשתת, בכתב העת "חדשות בן עזר", שם פרסמתי לפני
כשנה את חידושי בדבר "דואל".
מָשָה מִנִּבְכֵי חֶלשונו ב' דֹּו
אֵ ל
דֹּו אֵ ל – e-mail . מוענים עבריים מתקשים לרוות נחת ממונח נוכרי זה.
"אי מייל" נשמע בעברית
אפילו כביטוי שלילי בשל הרכיב "אי" המצוי בו כמו "אי אפשר"
"אי רצון" וכו'.
לכן כנהוג בעברית הצבאית וגם האזרחית של ימינו, קיצרו חסידי העברית את התרגום
המסורבל "דואר אלקטרוני" בכתובים, בשימוש בתחיליות שתי המלים, אותם מחברים בעזרת
גרשיים - דו"אל. כך נוצר יחס דו-פרצופי למונח – כותבים קיצור בן 4 אותיות וקוראים שתי מלים
בנות 12 אותיות. שתי מלים שאחת מהן לועזית, בהן לא ניתן לעשות שימוש כלשהו במסגרת
החמה של הדקדוק העברי. לכן הגעתי למסקנה, שיש לקרוא את דו"אל כאילו זה דואל ולא "דאר אלקטרוני"
כמו שקוראים עכו"מ כעכום.
אך במקרה שלנו אנו יוצרים מבלי משים שורש עדכני
בן שלוש אותיות לפי מיטב המורשת
הלשונית שלנו. כדוגמת ד"וּח ל"דין וחשבון" שהפך לשורש דּוּח
(במקרה זה בבנין פיעל - דִּוַּחְתִּי, מְדַוֵּחַ וכו'), כך "דואל" יהפוך בינוני פועל
משורש ד א ל בגזרת השלמים כמו
שאל, גאל וכו'. שם העצם דואל יוכל להמשיך כשם הדואר האלקטרוני, אך בה בעת יהיה גם שמו של מוען הדואל, ואם זאת מוענת תיקרא – דואלת.
כך נוכל מעתה ואילך לכתוב:
דאלתי לך אתמול = שלחתי לך דואר אלקטרוני אתמול; אני דואל לך היום; אדאל מחר; דואל לקבוצת מדואלים יוכל לפתוח במלים: "לכל דואלי שלום!!
משה ברק - גבת
2.10.08
מָשָה מִנִּבְכֵי חֶלשונו ג'
בחתירתי לטיפוח העברית השורשית, אני חותר לביטול
המונחים הלועזיים שאנו מאמצים,
מתוך נוחיות של הרגע, מבלי לתת את הדעת על ההתפתחות
המצטברת, שתהפוך את שפתנו לעגה לשונית עם בליל משמעות של מלים אנגליות, שאינן
מסתדרות עם הדקדוק העברי. ניתן להניח שפה ושם תחדור מלה לועזית לשפה. שיש להתאים
לדקדוק שלנו. אך בעיקרון יש ללכת בדרכי מחדשי השפה ולמצוא תחליף עברי לכל מושג
לועזי.
3. פרי לנסר – FREE LANCER מלה בינלאומית
שמשמעה שכיר למשימה מסויימת
ללא העסקת קבע. במקור האנגלי פרושו "רמח חופשי" - כלומר לוחם
ברומח המוזמן בתמורה לשכר לקרבות מסויימים. "שכיר חרב" מזדמן בלשוננו
המדוברת.
מה לכל זה ולתרבותנו היהודית בארץ בעידן זה של התחדשות העברית. יש כאן
צירוף שתי מלים לועזיות שקריאתן בעברית הכתובה מעוותת. "פרי" – ייקרא
פּרי (העץ) לַנְסֶר זר לנו גם כן, כי בכתובים ייקרא "לְנַסֵּר"
(במשור)
אני מציע על כן לקרא לסוג זה של עובד
זַ מָּ
ן על משקל
נגר, חשב וכו'. המונח מרמז שזה מישהו זמני
למשימה מזדמנת מוגבלת ועם השלמתה הוא מתוגמל במזומן.
לעומתו מצוי העובד הקבוע שראוי להקרא במשקל בעלי מקצוע קְ ב וּ עָ ן בדומה לידוען, רכושן, יצואן וכו' ולא "קבוע" שאינו מדגיש
דווקא "משרה קבועה"
משה ברק
מָשָה
מִנִּבְכֵי חֶלשונו ד'
4. פסטיבל
– FESTIVAL,
שיש לבטא בפ' רפה. זה שם זר לשפתנו, לרוח הארץ, ללא כל
יכולת לגזור ממנו פעילויות נילוות. במקור הלטיני FEST זהו "חג"ESTIVAL ; פירושו "קייצי". קיום החג
בקיץ אינו הולם אותנו, כי בניגוד לאירופה, ניתן לקיים התכנסויות תחת כיפת השמים
רוב ימות השנה. לכן הצעתי לקרא לפסטיבל בשם המסורתי להתכנסות יהודית " הִ לּ וּ לָ א ", וכך
ניתן לַהֲלול הילולא – לקיים פסטיבל
להתהַלל בהילולא =
להשתתף בפסטיבל
5. ק ר נ ב ל (CARNAVAL) – בניגוד
ל"פסטיבל" שהוא מפגן הישגי היוצרים והאמנים בתרבות, הרי
"הקרנבל", הוא ארוע עממי עליז לכולם. הילולא עליזה-סוערת ובימינו
מפגן-מצעד תלבושות, תצוגות ומחולות. אין זה מקרה שהמקור הלטיני מדגיש את התאוה
לבשר CARNE
ובשרים... חגיגה שטופת יין ובשר שכינסה המונים להשתטות
למחולות
והתפרקות.
בארץ קיים המונח
ע ד ל א י ד ע המציין ארוע מסוג זה בפורים, על משקל
אולימפיאדה, על פי המסורת: "שותה, עד לא ידע להבדיל בין ארור המן
לברוך מרדכי..." אולי ניתן לאמץ מונח זה לכל קרנבל במרוצת השנה.
אך לחלופין ניתן
לקרוא להילולה מסוג זה חילולא על שם קורטוב "חילול
הקודש" השורר בקרנבל.
לכן – כתאומו הבלתי זהה של פסטיבל שיקרא
בעברית הִלּוּלָה (הילולא), אני
מציע לקרא לקרנבל בשם
חִי לּ וּ לָ ה בה
נגינת חליל ושאר
כלים, בה עצמנו ובשרנו מחולל פולחן
תאוות בשרים המחלל את
קדושת ההילולא העוסקת בנשמה, כדי לעשות ממנה
חולין - חילולא. לפעילויות השונות בחילולא ניתן
לגזר ממנה את: לחולל, להתחולל וכו'
משה ברק
מָשָה מִנִּבְכֵי חֶלשונו ה'
ח וֹ טְ ט וּ ת –
קיים כבר המושג חטטנוּת, בדומה לבררנוּת,
חששנוּת, שורשיו הם בפעלים מגזרת הכפולים חטט, ברר, חשש, אך הם
נוצרים ישירות כבר משם העצם חטטן, בררן, חששן. אך יש
גם אפשרות לגזור שם פעולה ישירות מן הפועל בהווה, בורר, רומם,
הולל כשבתוספת "וּת" מקבלים שם פעולה: בוררות,
רוממות, הוללות לכן ניתן ליצור את שם העצם חוטטות.
לחיטוט הרגיל העוסק בחדירה וחיפוש בעומק כלשהו,
באמצעים חומריים ואף רוחניים אנו קוראים חטטנות. כך אנו קוראים גם לחיטוט בקיסמים
בחורים שבשיניים.
אך הדבר שונה כאשר מדובר
בניקוי שיניים הנעשה במשיכה הלוך ושוב של חוט שינני, לשם שפשוף חיצוני על פני שטח. שפשוף שאין מטרתו
לְחַטֵּט כדי לחדור למעמקים.
לפעולה זו באמצעות חוט מן הראוי לה
שתיקרא לְחוֹטֵט, במשקל זה, הכולל את
החיטוט יחד עם
החוט.
למשל "הרופאים ממליצים לחוֹטֵט שיניים
לפחות פעם אחת ביום"
אך כשיש לנו חור בשן, אנו נוטים לחטט בחור בעזרת
קיסם.
מָשָה מִנִּבְכֵי חֶלשונו ו'
תָּ דִ
י ר – סוכנויות התיור
עורכות טיולים להם הם קוראות בשם REGULAR (ברבים-
רגולרים)
ה"רגולר" הוא טיול קבע, לפי תכנית שנתית או רב שנתית קבועה מראש,
היוצא כרגיל, באותו יום בשבוע, לאותו מקום בכל בכל תנאי, בכל מספר משתתפים. כל זאת
כדי לאפשר לתיירים מזדמנים מקריים הסדר זמין במחיר סביר לכל יעד צפוי.
המושג
הלועזי הקיים "רגולר" מדגיש שזה "טיול רגיל" אך מחטיא את
משמעותו
האמיתית שהוא טיול זמין תמיד. המלה
"רגיל" אינה מתאימה לעברית גם בגלל היותה קשורה ל"רגל" המזכיר
מחד טיול הליכה ברגל ומאידך "עליה לרגל" שהיא טיול חג.
לכן
אני מציע לקחת את שם התואר תדיר כשם עצם (במשקל קטין, קשיש) של טיולים אלה
שיקראו מעתה תָּ דִ י ר
ביחיד תְּ דִ י רִ י ם ברבים
משה ברק – גבת
מָשָה מִנִּבְכֵי חֶלשונו ז'
חינתור
שופינג - SHOPPING מילה שנזקקים
לה רבות במקומותינו. אך זו מילה אנגלית מובהקת, שמשמעותה הלשונית היא "להיות
בחנות". ידוע שהשם "חנות" מקורו שונה, אך מבחינת אותיות
השורש ניתן להבנה גם כמקום בו חונים. אלא
שה"שופינג" האנגלי איננו רק "חנייה" בחנות אחת, אלא
"שוטטות קניות", בין חנויות מספר בהן חונים, קונים או לא, ונוסעים.
נוסעים גם כשעושים זאת ברגל כבסיפור יציאת מצרים כשהלכו ברגל ונאמר: "ויסעו
(מחנות אחת) ויחנו" (בחנות אחרת). ניסו אפילו לקרוא לכך "מסע
קניות". אך בימינו נאמר שיוצאים לתור בחנויות. לכאורה היינו יכולים לתרגם
תרגום שאילה מאנגלית SHOP-SHOPPING לעברית בצורה חנות- לחנות. אך מעשה
ה"שופינג" מחייב לחנות אך גם לתור. לכן ראוי לשלב שני
שורשים אלה חנות+תור ולקרוא
ל"שופינג"
חִנְתּוּר ברבים ובכתיב מלא חינתורים .
מונח עברי זה יאפשר לנו לגזור פועל ומעתה גברים או נשים
שנהגו לומר:"יוצאים לעשות שופינג" יאמרו בקיצור ובעברית שורשית
"אנו יוצאות לְ חַ
נְ תֵּ ר "; או "חינתרנו היום
במרכז המסחרי". אנשים שיחששו ל"התרוששות" עקב קנייה מוגזמת של בני
זוגם יגדירו את היוזמה במילה הזרה הנפוצה בעגה העממית ח נ ת ר י ש = חנתר+ריש שתקבל כאן גם משמעות לשונית עברית, לקניה בלתי
מחושבת המהווה נטל על המשפחה .
מָשָה מִנִּבְכֵי חֶלשונו ח'
צ וּ קָ
נ וּ ת =
ס נ פ ל י נ ג (SNAPLING)
כך נקראים בפינו העברי הטיפוס והגלישה על צוקים בעזרת
חבלים וקרסים.
לפי מבנהו וצלילו, נשמע השם "סנפלינג",
אנגלי למהדרין. אך למרבה ההפתעה הוא אינו מצוי במילונים האנגליים, אף לא
באלה המציגים גם מלים שאינם כבר בשימוש כיום. כמו כן אין ה"סנפלינג"
קיים אפילו באף עגה של השיח האנגלי.
המילונים האנגלים קוראים לטיפוס ולגלישת מצוקים בשם ROCK CLIMBING
(טיפוס מצוקים) או RAPPELING (החלקה על חבל) חלקו של החבל בגלישה בא לביטוי גם במונח הגרמני ABSEILING שפירושו "למטה (AB)ׁעל חבל (SEIL) ". אכן
אימצנו לנו שם "בינלאומי" אנגלי וראה זה פלא, שדוברי אנגלית לא מכירים
כלל.
מקור השם בחיבור מוטעה של 2 מלים
אנגליות: SNAP="תפסן" הנסגר קפיצית בבת אחת + LINK שהוא חוליית
חיבור, או אולי LING שפירושו
כריכת חבל סביב זיז כלשהו.
על כל פנים הדמיון היוצר הישראלי קיבל את הסיומתING , בהנחה
ש"סנפלינג" נוצר מפועל TO SNAPLE, בביטחון שנוכל לכתוב לעמיתינו
האנגלופונים: I SNAPLE, HE SNAPLES בזמן PRESENT וכן "HE IS SNAPLING" בזמן PRESENT CONTINUOUS .
מילא. לו היתה מילה זו מסתדרת עם הדקדוק העברי לפחות.
אך אצלנו אין לה כל אחיזה בשרשי העברית ולא ניתן לגזור ממנה שמות פעילויות ואבזרים
הכרוכים במקצוע זה.
כנראה שאי אפשר למזג יפה את הצוק ואת החבל במונח אחד
ויש לבחור אחד מהם, לעיצוב שם פועל המגדיר גלישה בחבל על צוקים. גם האירופים נהגו
כן: רוק קליימבינג (ROCK CLIMBING)= מדגיש צוקים
ואילו אבזיילינג (ABSEILING) מדגיש את החבל.
ל"חבל" בעברית יש כבר שורה ארוכה של
משמעויות משנה, בעוד ה"צוק" כשורש בגזרת ע"ו פנוי יותר וניתן לאמץ
את שם הפעל "לָ צ וּ ק" בגזרת פעל:
אתמול אני צַקְתּי, אנחנו
צַקְנוּ; היום – אני צָק, אנחנו צָקִים; מחר –
אני אָצוּק אנחנו נָצוּק;
קיימת אפשרות להשתמש בבנין נוסף משורש צוק והוא לצוקק. ולפי תקדים
ההפכים של להשריש (להאחז בקרקע) לבין לשרש (עקירה מהקרקע) אפשר ליצור גם כאן בידול
בין צק - היורד מהצוק (כדוגמת
חוש/חשתי; טוס/טסתי וכו') לבין מצוקק
- העולה על הצוק. שתי צורות של אותו שורש. הקצרה - לירידה המהירה
בעוד הארוכה - לעליה האיטית יותר.
לפי
משקל זה אפשר לקרוא למטפסי ולגולשי הצוקים בשם
"צוּקָן" או "צוּקָנָאִי"
ולמקצוע "צוּקָנוּת" או "צוָקָנָאוּת"
מָשָה מִנִּבְכֵי חֶלשונו ט'
מאת משה ברק - גבת
קישוב
= אודישן (AUDITION)
מילה אנגלית זו יובאה על ידי התקשורת, ישירות ממרכזי הבידור האמריקאיים, מתוך
רצון להיות "מעודכנים". אך למילה "אודישן" אין כל זכות קיום
בעברית לא רק בשל לועזיותה, אלא גם בשל הסירבול של שני שוואים בסוף המילה "שְן", שהופכים אחד מהם לצירה "שֵן"
כדי שיוכלו איכשהו לבטא זאת במסורת התקנית של ההברות העבריות שלנו.
אין מה לדבר כמובן על כך שלא ניתן ליצור מהמילה "אודישן" כל שם
עצם או פועל לתיאור הפעילות בנושא.
מן הראוי להזכיר, כי העברית החדישה אימצה בשעתו את
הצורה המזרח אירופית "ציה" לסיומת הלטינית
TION
ולכן אמרנו: פונקציה, פרקציה, אמוציה, מוטציה ועוד. גם אלה היו מלים לועזיות
מוגבלות בעברית אך לפחות הסיומת שלהן "ציה" התאימה למבנה ולהיגוי העברי
וניתנו להטיה גם ברבים. ממלים אלה יצרו גם שמות תואר, אך בהם כבר השתמשו
בהיגוי הגרמני-צרפתי של ההברה TION "ציון" כדי ליצור
מ"פונקציה" תואר עברי-לועזי "פונקציונלי", ובדומה לו את
"אמוציונלי", "קונבנציונלי" ועוד
איננו צריכים להסתבך בסירוס האנגלי שמשום מה הפך את
"ציה" או "ציון" ל"שן" לכן אני חושב
שיש לשלול את הסיומת "שן" בעברית בשל
העיקרון והנוחיות, כצלם בהיכל.
במקום "אודישן" אני זה
אני מציע את המונח "קישוב" מלשון קשב.
השופטים הבוחנים יקראו "קָשָב" או "מְקַשֵּב" והם
יגידו: "קִשַּבתי, מְקַשֵּב, אּקַשֵּב אותו..." במובן
"עשיתי, עושה, אעשה לו אודישן"
הנבחנים יוכלו לומר "התקשבתי,
מתקשב, אתקשב..." בבנין התפעל, מכיוון שזו פעילות של
המשמיע, מול תגובת השומע.
העברית תוכל לזכות אותנו בעוד אפשרויות משורש זה, כמו
למשל "תקשובת" למערכת מיון
כוללת, "קשיב" ו"קשיבה" לאלה
הבאים להפגין כוחם ב"קישוב" ועוד
מָשָה מִנִּבְכֵי חֶלשונו י'
מֶ חְ רָ ז – מקאמה
המקאמה היא סיפור קצר מחורז בעניני דיומא. כדברי דן וקפאי פינס במילון
הלועזי שלהם, היא עוסקת ב"דברי מוסר ופילוסופיה,
ביקורת דברי ספרות, חידוש, שעשועי לשון, הלצות מוסריות ובלתי מוסריות"
אני מודע ל"זכויות
ההיסטוריות" של המונח מקאמה, שמקורו ב"מחברת" בערבית. ידוע
כי משוררי
ישראל הגדולים, התכבדו לאמץ מונח זה, ב"תור הזהב" העברי בספרד, בתקופה
בה היה קשר מפרה ביותר עם התרבות הערבית.
אך מה לעשות?!
המונח מקאמה לא חדר לדקדוק העברי, ונותר כנטע זר עם אל"ף לאחר הקו"ף כפי
שנכתב בערבית. הנסיון לתת לו צורה עברית על ידי הסרת האל"ף סוטה
בעברית ממשמעותו ומדביק אותו לשורש "קום",
"מקום", וכו'.
לכן אני מציע את
המונח "מֶחְרָז" צירוף
מחורז שאינו שיר, פזמון או זמר והדגש בו הוא על החריזה המדוברת, על משקל מחדל; מחקר; מחלף וכו'
בדרך זו נוכל
סוף סוף להפריד בין לשורר - ככתיבת שיר, ולחרוז – ככתיבת מחרז.
כך נחשוף מהגנזים את ה"חרזן" העוסק שלא
כ"משורר" בחריזת חרוזים, לעת מצוא.
משה ברק - גבת
מָשָה מִנִּבְכֵי חֶלשונו י"א
שִ רְ כּ וּ בִ
- קומפוזיציה ביצירה
פלסטית
שם פעולה מהפועל הלטיני COMPOSE המורכב משתי מלים:
POSE = העמדה COM = יחד. והצירוף אומר "העמדה ביחד".
אך בשפות אלה (צרפתית, אנגלית וכו') המילה הזאת הפכה
ל"מפתח שבדי" ששירת 7-5 תחומים: "הרכבה", "תרכּובת", "ציור",
"הלחנה" "סדָרוּת" ואפילו "היתוּך".
אנחנו דוברי העברית בימינו, איננו חייבים לקבל
את המילה על כל משמעויותיה בשפות הלועזיות, נדמה לי שזה אפילו מתחת לכבודה של השפה
העברית. אין זה ענייננו אם מסיבות היסטוריות, דבקו פירושים רבים אלה לאותה מילה,
בשפות האחרות.
אמנם יש יסוד
כלשהו של קרבה בין המשמעויות השונות, אך בעיקרן ובמשמעותן
הסופית הן שונות מאד זו מזו. בזאת נוכל להיווכח בעיון ברשימת 7 מפירושי
המילה "קומפוזיציה" שהיא
"מפגש ביחד"
כי "הרכבה"
מחברת זה לזה, רכיבים קבועים מראש, האמורים לתת תוצאה ידועה מראש.
כי "תרכובת"
– רכיביה בעלי מימדים משתנים, אך הרכבתם יחד תתן תוצאות שניתן לצפות מראש.
ואילו "שרכוב"
– ייקרא ל"קומפוזיציה" בתחום הציור, הצורכת מספר רכיבים. כל השאר:
מימדיהם, צורתם ודרך הרכבתם הם יציר הלב, הדמיון והיד של האמן היוצר.
אל הצורה הזו הגעתי בהשראת מובנן של המלים בגזרת
"שפעל" : "שיקום", שיחזור ובעיקר "שידרוג", בה האות
"שין" מעלה את הפעולה למעלה גבוהה יותר.
מובן מאליו שיש לבטל בעליל בעברית את המונח
"קומפוזיטור", ויש לקרוא לאמן זה מלחין
שיצירתו היא "הלחנה" ולא
"קומפוזיציה"
ב"סדָרוּת"
וב"היתוּך" אין
העברית זקוקה לעצותי. היא גילתה מיד עם תחייתה, שיש לה מלים טובות יותר וייחודיות
יותר לתחומים הללו.
משה ברק – גבת
י"ב. בייבל BIBLE -
מקרא
כתבי הקודש העתיקים היהודיים הם: קודם
כל "התורה". אך המרחיבים כוללים יחד תורה, נביאים וכתובים,
ובראשי תיבות אנו קוראים להם תנ"ך.
את התנ"ך מקדשים גם הנוצרים, אך
כמעט שאין הם מוציאים אותו לאור לבד, כי אם יחד עם יצירה מקודשת משלהם שנוצרה לאחר
ימי התנ"ך, הקרויה בפיהם "הברית החדשה" NEW TESTAMENT , כשהתנ"ך
שלנו הערוך בראש קובץ כתבי הקודש הנוצרים מהווה את "הברית הישנה" OLD TESTAMENT.
לאסופה זו של כתבי הקודש שלהם קוראים
הנוצרים בשם BIBLE . כשהם
מצטטים מתוך ה"בייבל" זה עשוי להיות מספרי התנ"ך וגם מן
"הברית החדשה".
אך בכתבי העת שלנו המצטטים מאמר לועזי, מתרגמים את המילה "בייבל"
במילה "תורה" הכוללת רק 5 חומשים "שניתנו בסיני" או לכל היותר
"תנ"ך". יש כאן עיווות המשמעות הנוצרית. אף כי במילון
הלועז-עברי של פינס: ביבליסט – חוקר תנ"ך וגם מילון אבן שושן כותב: ביבלי
– של התנ"ך.
אלה המדייקים, נוהגים לתרגם את המונח ”בייבל" במונח "הברית
החדשה" אך זה לא נכון. כי לו רצו לומר "הברית החדשה" היו אומרים
"ניו טסטמנט". אך הם רוצים מונח הכולל את שני חלקי ספרי הקודש שלהם.
כשהצגתי בעיה זו בפני מורי, נאמר לי שניתן לקרוא זאת "הביבליה
הנוצרית", אך מושג זה מעלים את העובדה ששני שלישי "הביבליה"
הם התנ"ך היהודי שלנו.
לכן אני מציע לקרוא לקובץ כתבי הקודש הנוצרים – ה"ביבליה" בשם "מקרא".
יש קירבה עמוקה בין הפועל "קרא" לשם "ביבליה" שמשמעותו ספר.
המילה "מקרא" איננה מקודשת במסורת שלנו, גם אם יש "החברה
לחקר המקרא" כך שנוכל "להקריב" אותה כדי ליצור מונח המגדיר גם
הווייה נוצרית. בדרך זו נקבל מושג שיענה על כל הצרכים, עם "קושי" קטן
אחד, של החובה להאריך את תקופת המקרא בעוד 150 שנה.
בדרך זו נוכל כיהודים להתייחס במחקר ובספרות לחלק שלנו שיקרא גם להבא
תנ"ך. אך כאשר נצטט נוצרי המדבר על "בייבל" אסור יהיה לקרוא
לזה תנ"ך כי אצלו זו תערובת של התנ"ך והברית החדשה.
יהודי שירצה להתבטא בנושא יאמר "מקרא" כאשר מדובר בציטוטים משתי
"הבריתות", אך כשיאמר "תנ"ך" זה יובן רק כציטוט
התנ"ך היהודי
משה ברק-גבת
לנקוש > מעבר לפרקים מי"ג והלאה