29.5.08 בימים של זכרונות (ככה טיילו בימים של טרם מדינה) מאת גדעון שדמי
בשנת אלף תשע מאות ארבעים ושבע, יצאנו, חברי גרעין "עין גדי",
השלמת קבוץ מזרע, לטיול היי דרומה. מדריך הגרעין, אברהם סדן, המכונה "אומק", כמו כל "פולני" טוב, מותיקי הקיבוץ, יצא
אתנו. משאית מק דיזל, מעודפי מלחמת העולם השניה, מכוסה ביריעת "ברזנט",
ארבעה ספסלים מלוחות עץ, לא מהוקצעים, מהנגריה, לאורכה. מצב הרוח, מרומם. השירה, עדיין, רועמת.
נסיעה ישירה לקבוץ נירים, אשר בנגב. אוספים את ברן (לימים,אברהם אדן),
כמורה הדרך. פלמחניק, שחרש את הנגב ברגליו. ברן מתיישב על מכסה מנוע המשאית ומראה
בידו, את הכיוון. אזימוט, תשעים. ביקור במכתש הקטן ומשם, למעלה עקרבים. הדרך צרה
מאד והעיקולים חדים. איתן שמש, נהג ותיק
ומנוסה, "לוקח" כל סיבוב, ב"פעמים".
לפנים, לאחור ושוב לפנים. בעלי הלב
החלש והרגלים החזקות, יורדים והולכים ברגל, מטעמי בטיחות בדרכים.
הערבה מתגלית לעינינו במלוא הדרה.
הפסקת אוכל בצל עץ השיזף הענף בעין
חוסוב, היא חצבה של ימינו. מאחר והטיול, אינו מתוכנן
לגמרי, כמנהגי הימים ההם, מתחיל ויכוח. לסדום, או לים האדום. נהגינו, איתן ויוסיק, חוששים , שאין לנו מספיק גלגלים חלופיים.
יוצאים, צפונה, בין מצוקי
הערבה, בדרך לסדום. לפנות ערב, מגיעים לשער הכניסה למחנה העובדים
שם.
מנהל האתר, משה נובומייסקי, לא מבין מאין נפלנו.
איך הגעתם, במשאית כל כך גדולה! הוא מוכן, בקושי, לארח אותנו ללילה על החוף, בתנאי
שנמסור את הנשק. האיש התקשה להאמין לנו,
שיצאנו לדרך, ללא נשק מגן. לינת לילה על
החול החם והמלוח, לקול רעשם השקט, של גלי הים. עם בוקר, ממשיכים. בתחילה, אותה
הדרך, בכיוון ההפוך. בהמשך, באר שבע ומשם
בדרך חברון, צפונה. ביקור חברים בקיבוץ רבדים, אשר בגוש עציון. משם לירושלים.
ביציאה המזרחית מירושלים, בדרך יריחו, קבוצת ילדים ערבים, מידה בנו אבנים.
להזכירכם, מעט לפני "הכיבוש". אחת החברות, נפגעת בעינה. ברוב קולות, הוחלט לנסוע דרך הבקעה, דרך לא
דרך,שוממה באותם המים. עוד צמיג מתפוצץ, באמצע שום מקום. נהגינו, בעזרת עצות מכולם
ומגבה מכני ישן,מחליפים את הגלגל.
היתה סדרה של פיצוצי הגלגלים. אנחנו כבר בצפון הבקעה,
מתקרבים לבית שאן של אז. הגלגל הרזרבי האחרון, תופש את מקומו. אנחנו כבר מריחים את
הבית. כפר גדעון.
אחד הצמיגים, מתפוצץ. את הקטע
האחרון של הטיול, אנחנו עושים ברגל. היה היה.
גדעון