6.8.08 מאת גייזי :זכרונות מעבר למסך הברזל 1965

חתונה יהודית בוילנה : זו הייתה חתונה שמחה מעיין כמוה, פרץ רגשות חופשיים,שירה אדירה וריקודים, מעט חתונות שמחות כאלו ראיתי בחיי. התחתן זוג יהודי סטודנטים לרפואה וכמבקר מישראל הייתי מייד לאורח כבוד, אני זוכר את אותו יהודי זוסמן,דבר בעברית צחה,שביקש ממני להעביר הערות שיש לו לקול ציון לגולה, ואחרים שהתגאו שהיו חניכי בית"ר, אבל הסיפור הוא על אותו גוי צעיר. חזות פנים סלאבית מודגשת (שכאלה אפשר גם לפגוש היום בארץ) שישב לידי בולט בין כל היהודים,שאלתי אותו מה הקשר ? הוא ענה לי : אני סטודנט לרפואה חבר של הזוג המתחתן, אני מאד אוהב את המזג היהודי, בלי השתכרויות, בלי סכינים בלי אלימות, אמהות שמחות שבנותיהן נישאות ליהודים....ובכלל הוא מוסיף מה שאני אוהב אצל היהודים כאן, שיש להם אמונה גדולה שיום השחרור שלהם לא רחוק וכולם ימצאו את עצמם חופשיים במולדתם ישראל, ואילו אנחנו הליטאים, איזו תקווה יכולה להיות לנו להשתחרר מן הכיבוש הסובייטי?אמרתי לו : לפי המסורת היהודית אף פעם אסור להפסיק להאמין........

מישקה במוסקבה:

מישקה יהודי מתבולל,"גוי גמור" היה אחד שהמליצו לי לבוא לבקרו בדירתו המרווחת, פנסיונר של חיל האויר הסובייטי, בעל אותות הצטיינות בקרבות אויר במלחמת העולם השנייה, באזרחות היה מהנדס "לעיצוב המוצר" , ולכן הפנסיות שלו אפשרו לו חיי נוחיות יותר מן האזרח הממוצע, פתחתי ב"מתקפה " על השחיתות של המשטר הסובייטי , על ניצול העובדים, על הפרשת משאבים ליוקרה,לפוליטיקה חיצונית ולאלה שהשלטון רוצה בייקרם, על המחסור של מצרכים בסיסיים, ועוד ועוד.... מישקה מהורהר, הדף את הטענות שלי, אחת לאחת, אבל לאחר שעות מעטות ,אמר לי : אני רואה שאתה אחד משלנו ועל כן אומר לך , יש כאן דברים בסדר כמו חינוך חופשי זכויות סוציאליות ועוד, אבל אבל, ממשכורת ועבודה אי אפשר לחיות כאן...אמר ושקע בעצמו, ולבסוף שאלתי אותו: מישקה התרצה לבוא לישראל ,לפחות כתייר כמו שאני באתי אליך ? הרהר מישקה ובעיניים לחות אמר לי :אני לא אוכל לבוא אליכם, אבל אני מבקש שאתה תשוב ותבקר כאן..חיבק אותי ואמר: אולף, בייס, גימל, דלס ,היי.......

בת הדודה של אבי ובנה וולודיה: בדירת חדר אחד ארבע על ארבע אמות במוסקבה גרו וולודיהבשנות העשרים לחייו ואימו, שליש מהחדר כ 2 מטר הופרד מהחדר ע"י וילון ,כאן היה "החדר" של וולודיה , סטודנט

ב-"מוספילם", מיטה שולחן ומעבדת צילום. אמו סיפרה לי את תולדות המשפחה: הם היו קומוניסטים אידאליסטים בליטא, לפני שהסובייטים השתלטו עליה,נעצרו על ידי השלטונות וישבו בבתי סוהר, ברוסיה עצרו הקומוניסטים אנשי דת, סטלין עשה עיסקה ובחילופי אסירים היא ובעלה עברו למוסקבה, הם האמינו בקומוניזם של אהבת אדם, של צדק חברתי....בטיהורים של שנות ה-30 בעלה הוגלה לסיביר ,נמק במחנות ולבסוף מת.

המורים בבית הספר התלוננו שוולודיה לא שוקד על לימודי הקומוניזם......ולי היא אומרת: "על הקומוניזם הוא למד מגורלו המר של אביו." ומה יודע וולודיה על יהדות על הארץ שאלתי , נו היא אומרת, הוא מתעניין רק באופן אבסטרקטי,

ואיך הצליח להתקבל ללמודים במוסד כל כך מבוקש ,שאלתי, נו , היא אומרת ,בד"כ התחרות ליהודים קשה מאד,

אבל אם אתה מצטיין מאד יקבלו אותך אפילו שאתה יהודי.

אח"כ הלכתי מעבר לוילון ובהתחלה התעניינתי בציוד הצילום ,במעבדה(גם אני פיתחתי פילם והדפסתי תמונות שחור לבן במעבדת החובבים בקיבוץ), אח"כ החלטתי לבדוק את ההתעניינות "האבסטרקטית" של וולודיה על הארץ.....למרבה הפלא גיליתי בקיאות מעשית מאד: היכן בדיוק השגרירות שלנו במוסקבה, שמות השגריר,המזכיר וכד'.וכך גילה בקיאות על הנעשה בארץ, הרבה יותר מן הצפוי מ"מתעניין אבסטרקטי", אם כך אמרתי לו למה שלא תבוא לארץ ?,

הוא הביט ישר לעיני, ניגב דמעה ואמר:אם הייתי יכול הייתי צועד לארץ ברגל .

לימים נודע לי שוולודיה התחתן עם לא יהודיה, שהרחיקה אותו עד לאוסטרליה.

במסעדה במוסקבה: המלצרית התבוננה בי בעניין רב ,התקרבה סמוך לפני, בשתי ידיים הסירה בעדינות את משקפי השמש (רייבן או משהו דומה ?), שמה על פניה, הלכה לראי, חזרה מרוצה ואמרה לי "תודה רבה" .בכיס היו לי כמה אריזות של גרבי ניילון ללא תפר ,בהן עשיתי שימוש כפי שהודרכתי בארץ כנגד הבירוקרטיה בדלפקים , (ברוסיה היו נהוגות אז גרבי משי עם תפר מאחור) הצעירה הזו, לא ראיתי אדם מאושר ממנה.