מָשָה מִנִּבְכֵי חֶלְשוֹנוֹ
פרק כ"ו מאת
מַקְשֵב
לפי הצעתו של יואל נץ
מכשיר שמיעה
כשהעברית עמדה
בסוף המאה הי"ט בפני הצורך לקרוא לכלים בשם, אימצו את שמות הכלים או אלה
המקבילים להם בתנ"ך במשנה ובתלמוד. אך הבעיה החלה כאשר נזקקו לקרוא בשם,
לכלים חדשים שלא היה קיימים בעת העתיקה.
כדי לפתור את
הבעיה, לפחות זמנית, הלכו בשיטה האירופית של מונח בן שתי מלים. לאחת שנזקקו לה
בכלים הגדולים היא "מכונה" MACHINE בדרך זו היה לנו משך השנים:
"מכונת יריה" עד שהומצא ה"מיקלע";
"מכונת חפירה" עד שהומצא ה"מחפר". אך עוד נשארו: "מכונת
כביסה", "מכונת סריגה", "מכונת בטון" ואפילו "מכונת
גילוח" וכו'. כל אלה מועמדות לזכות בשם עברי בן
מילה אחת, שניתן להטות את השורש שלה לצרכים השונים.
המילה השניה שנועדה ליצירת כלים קטנים היא "מכשיר"
APARAT.
שנים רבות היה קיים "מכשיר ריתוך" עד שאימצנו אל
ה"רתכת", ועד היום קיימים אצלנו
"מכשיר קשר" ו"מכשיר שמיעה" ועוד.
הפעם אנו באים
להיפטר מכפל המלים של "מכשיר השמיעה". שם ארוך לפריט כה זעיר. הפןעל "שמע" אינו מתאים, כי הוא דו כיווני - שומע
וגם משמיע. במקומו אני מציע לקרוא לאותו מתקן לפי שם הפעולה "קשב", שהוא
חד כיווני, במונח "מקשב" באם זה לאוזן אחת, ו"מקשביים"
באם מדובר בשתי האוזניים.