מָשָה מִנִּבְכֵי חֶלשונו כ' מאת משה ברק-גבת

רְחוּמָה

אינקובטור לפגים

פג הוא אדם שלם, שבגין נסיבות שונות יצא מרחם אמו לעולם הרחב בטרם עת, לפני שהגיע

לבשלות אנושית מלאה. לכן הפג אינו כשיר לחיים בחדר ילדים רגיל בדירה, ואף לא בחיק אמו. הוא זקוק לשהות של שבועות מספר

בחלל קטן יותר, שימשיך באופן מלאכותי בתפקודי הרֶחֶם, ממנה נפלט לפני שהגיע לבשלות הטבעית של יום הלידה.

לכך יצרו תא בידוד זעיר, השומר על מידת החום הנדרשת, ומאפשר הזנה בהתאם לכושר הפג.

כהמשך מלאכותי של "רֶחֶם" הָאֵם, אני מציע לקרוא למתקן "רְחוּמָה". כְּרֶחֶם המעניקה את "חוּמָהּ", שהיא חוֹמַת מגן לפג בפני מפגעי

הסביבה. שם עצם עברי זה, יאפשר גם יצירת שמות תואר ועצם: רְחוּמַתִּי; רְחוּמָתִית, לעובד ולעובדת; רְחוּם (משקל "תחום"), לטיפול

בָּרְחוּמָה וכו' אך המונח יאפשר גם יצירת פועל שיגדיר את העבודה בָּרְחוּמָה. לשם כך נראה לי מתאים השורש "רחם"

בבנין קל/פעל ונפעל, הפנויים כיום: רָחַמְתִּי; רוֹחֵם; אֶרְח(וֹ)ם; נִרְחַמְתִּי; וכו', כגון; "רָחַמְנוּ את ילדכם למעלה מחודש בבית החולים

וכיום ניתן לשחררו לחיק אמו והביתה" או "נולדתי בחודש השביעי ונִרְחַמְתִּי קרוב לחודשיים"

הרפואה הישראלית לא העזה לקרוא למתקן בשם העברי "מדגרה", כי משמעותו המובנת לכל, היא עלבון לבן אנוש זה, שאינו נשאר

אטום בקליפת ביצה, אותה עליו עוד להבקיע במועד מאוחר יותר... לכן "ברחו" האחיות והרופאים אל השם הלועזי "אינקובטור",

שאינו מגלה מיד שמדובר בכלוא בקליפה אטומה עליה מופעלת "דגירה", המסתיימת בהבקעת קליפת הביצה, לה פגנו אינו זקוק....