משה מנבכי חֶלשונו  פרק י"ח                   משה ברק-גבת

גשב - הלוך ושוב

גישוב/גישובית - פאלינדרום

איבופוביה  (פחד מפאלינדרום) - גישביה

 

 

יש פעילויות רבות המתרחשות באותו קו, מההתחלה לסוף וממנו שוב להתחלה, לסירוגין. זה נקרא בנסיעה בתואר פועל בן שתי מלים: "הלוך ושוב". זה המצב גם בשפות רבות אחרות. בעברית ניתן לקבע שורש מיוחד לתנועה זו המתרחשת בקו זהה הלוך-ושוב. תנועה זו קיימת גם בעינבל הפעמון, במושב הנדנדה, במגבי שימשת המכונית ולמרחקים קצרצרים, אפילו המניפה.

יש אפשרות לחבר "לך" (מהשורש "הלך") אל "שב" (מהשורש "לשוב"). ולקבל "לכשב". אך זהו שורש מרובע, בלתי גמיש להטייה בהרבה תבניות... אך אם נחליף את "לך" המקובל ב"לך ושוב" ב"גש" מהשורש "נגש" שמשמעותו קרובה ל"הלוך", יתקבל "גששב". אלא שכאן ניתן לפי מסורת העברית לוותר על שי"ן כפולה, ובדרך זו יתקבל פעל תלתני "גשב".

הצליל אינו זר לאוזן העברית: לסופית יש תקדימים כגון: נשב, קשב, חשב... ואילו לתחילית יש "גשר".

מעתה נוכל לומר כי: "העינבל גושב את דפנות הפעמון הפנימיות" או: "הילדה בנדנדה מתגשבת, בזכות הדחיפות של אמא" או "מגבי שמשת המכונית מגשבים במהירות הגבוהה ביותר, כי יורד גשם סוחף"

 

בעזרת "גשב" נוכל גם לעברת את ה"פאלינדרום", אותם מילים או משפטים הזהים בקריאה מההתחלה לסוף, ומהסוף להתחלה. לכן נוכל לקרוא לפאלינדרום  "גישוב" או "גישובית" במשקל "חישוב"

הנה כמה דוגמאות של גישובים/גישוביות: "נתן"; "ידידי"; והמשפט הגישובי "ילד כותב בתוך דלי".

עד היום לא יודעים מה הסיבה הנפשית לתופעת ה-Aibohphobia , שהיא חרדה מפאלינדרום.  בעברית נוכל לקחת את השורש "גשב" ובתוספת אותיות העזר יו"ד וה"א לקבל את המונח "גִּשְבִיָה" במשקל "נשפיה", "צמחיה" וכו'. התוספת יוצרת את המובן הנדרש שכן יש ב"גשביה" גם "ללכת שבי" מסיבה רוחנית או נפשית.

נוסף לכך. ה"אלבופוביה" הגויית מכירה רק שם עצם, ואומרת: "הוא סובל מאלבולופוביה", אך הגִשביה העברית תאפשר לנו לומר במקום זה: "הוא מגושב" (משקל מגושם) ועוד הטיות עבריות לפי הצרכים.