מה מימונה, נא!
"חדשות
בן עזר" נהג באומץ, כששאל מהו החג הזה שנכפה על מדינת ישראל כחלק מ"העדפה
מתקנת" של "העדות המקופחות". זהו הבל ומעשה עוולה, שכן יש לנו
לפחות 15 עדות ומהן "מקופחות" שתרמו למדינה לא פחות, ולא אימצנו אף חג
שלהן אז מדוע לאמץ חג דווקא של עדה מסויימת, שאינה
הגדולה בעדות ? במיוחד ש"חג" זה לך בעונת שפע החגים לאחר 7 ימי פסח,
לפני יום השואה, יום הזכרון, יום
העצמאות,
ל"ג בעומר, ו"יום ירושלים" חגים של כולם במרוצת חודש אחד...
המימונה שהיתה במרוקו חג שולי משפחתי של חלק מהקהילה, עם הבעיה מתי
הספיקו להכין את מעדני החמץ המתוקים בדיוק בתום שבעת ימי ה"כשר לפסח".
תוכן החגיגה נותר גם אצלנו כהצגת מיני מאפה וממתקים מרוקאיים לאו דווקא יהודיים,
עם סיסמא בערבית "תרבחו ותסעדו" שכפו אותה
עלינו כדי להציג צביון ייחודי לחג.
בתחילה היו גם
תלבושות מ"בית אבא", לאו דווקא יהודיות, אך ייאמר לזכותן של נשות
היזמים, שהן לא וויתרו ומתלבשות כיום ככוכבות טלביזיה היכולות להופיע בכל מצעד
אופנה על-עדתי.
העסקנים
והמדינאים שבדמוקרטיה החייבים לדאוג לטווח הקצר לבחירות הבאות, ראו כינוסים
מפוארים, שהחליטו לנצל כבמה לפרסום, בה "יתנו כבוד" למרוקאים ויזכו
בקולותיהם. המבקרים לא תמיד זכו, אך אלה שנמנעו מלבקר "אכלו אותה
בגדול".
כדי להעניק
ללבוש אופי "מרוקאי" הוחזר למעמדו את התרבוש האדום העותומני,
שחבשו עסקני החגיגה שגם קטפו את פירותיה, ומיהרו לשים אותו על ראשי האורחים
הנכבדים. החלה תחרות בין העסקנים והמדינאים על כמות הביקורים ועוצמתם ועל מספר
הפוזות בתרבוש אדום....
כמי שהיה שליח
התנועה הציונית במרוקו בשנת 1950, אני מעיד שזהו שקר גס והעמדת פנים
אצילית של יוצרי החג בישראל. כי במרוקו היה חוק ברור עוד מימי הביניים שליהודים
אסור לחבוש תרבוש אדום, הם חייבים לחבוש רק כובע-כיפה שחורה. חוק מפלה זה
נותר בעינו, גם בימי מוחמד החמישי, שפתאום הודיעו לנו שעלינו להעריץ אותו ואף
לקרוא רחובות על שמו.
כך הדבר גם
באשר לאדריכלות מרוקאית המשגשגת במרוקו, אך מעולם לא נזקקו לה היהודים במלאח
והיא היתה סמל טיפוסי של השועים המוסלמיים שהקימו מסגדים ובתים
אליהם יהודים אפילו לא הגיעו.
הרווחה בארץ
הולידה אופנת נסיעה למרוקו ל"חיפוש השורשים", שם מתרפקים על מקום מגורי
האבות הדל. אך שבים מלאי התפעלות מוצדקת מיפי הארץ. ארץ יפה. אך אין לזה כל קשר
ליהדות. כי יהודים לא ביקרו באתרי הטבע וההיסטוריה. מי שידו השיגה, לכל היותר עלה
ל"קברי קדושים", עליהן העידה בפני בטיולי שם בשנת 2000, בת ליוצאי מרוקו
שעלתה ארצה בת 10: "איזה יופי של קבר קדוש, אני נרגשת וזוכרת איך היינו באים
לכאן כל שנה. הורי שכרו חדר, והיה נהדר. אני זוכרת איך הייתי יורדת לגדת הנחל
ושוטפת את הכלים..."
אני מצטרף
לחדשות בן עזר ו"שובר את הכלים"
משה ברק - גבת