אורי יסוד 2009–04–23

הקיוסק של קלוד – פינת נוסטלגיה

תמונה 1 > http://www.flickr.com/photos/geyzi_shavit/3490859978/sizes/o

תמונה 2 > http://www.flickr.com/photos/geyzi_shavit/3490045921/sizes/o

מזיכרונותיו של צעיר שגדל על מיתוס קרייתי אמיתי מאד

יש דברים שבתור ילד קטן היו ברורים מאליו ומובנים, זה התחיל בחוג המשפחה המצומצם – אמא, אבא, אחות ואח. לאט לאט זה גדל לתחום של השכנים וככל שגדלתי זה עבר לתחום הרחוב והשכונה ושם לראשונה נתקלתי בקיוסק של קלוד שניצב עד היום באותו מקום וקלוד עדיין שם כל יום ב25 השנים האחרונות של חיי.

עד היום אני לא יודע האם קלוד זה שמו האמיתי של מי שמוכר בקיוסק הזה, במובנים מסוימים הוא דמות ציבורית כמו מדונה או סטינג שמשתמשים רק בכינוי ולא בשמם האמיתי, יכול להיות שאפילו שזה השם של אבא של רעייתו שגם מכר בקיוסק הזה ופשוט השם עבר הלאה ואיש אינו יודע את שמו האמיתי חוץ מחוג חברים מצומצם והמשפחה הקרובה. אבל כמו כל דבר שהוא מובן מאליו אתה לא שואל את עצמך שאלות מיותרות. אפשר להשוות את זה לעובדה שאתה קורא לאבא שלך "אבא" ולרגע לא עלתה בך המחשבה למה אתה לא קורא לו בשמו הפרטי.

בחוג המשפחה המצומצם שלנו יש לקלוד כינוי אחר שבא ללמד אותנו קצת על עם מי יש לנו עסק – "הרומני".

השיוך האתני הזה לא בא רק לציין את מוצאו של קלוד אלא לקבוע עובדה על אופי האיש ועל הסכנות הכרוכות במשא ומתן איתו. זה היה השיעור הראשון שלי ברב תרבותיות בחברה הישראלית.

היום הקיוסק של קלוד ניצב בין פיצוציה ודוכן למכירת ג'חנון, במובנים מסיומים הוא סוג של מונומנט היסטורי בחברה הישראלית בכלל ובקרית חיים בפרט, מי שמע היום על קיוסק? הכל היום זה פיצוציות או דראג סטור או כל דבר אחר שמספק מניירות לגלגול דרך ממתקים ועד למוצרי יסוד לבית. כשאני חושב על זה קיוסק זה קצת אנכרוניסטי...

במובנים מסוימים אני מבין שחוץ מפרנסה שקיוסק זה מביא לבעליו יש פה קריאת תיגר על התרבות הישראלית של היום – חזרה לשורשיות של קיוסק ומכולת שהיו הרבה לפני כל תרבות השפע שאנחנו חיים בתוכה בימים אלו. תרבות שחשבה וחייה על פי הצרכים ועל פי מה שהיה שנחוץ ואולי קצת יותר אבל לא יותר מדי.

הקיוסק של קלוד היא פינה של נוסטלגיה בנוף המשתנה תדיר, פינה של ודאות, סוג של ודאות. בשבילי היא אומרת גם זיכרונות ילדות והתבגרות שצרובים בי. אז מה זה הקיוסק של קלוד בשבילי?

זה הרבה דברים:

- זה ללכת לקנות סיגריות לאבא.

- זה ללכת לקנות קרטיב כשיש לך קצת כסף.

- זה לקנות שם ולדעת שיחזירו לך עודף במסטיקים כי אין לו מספיק כסף קטן או שפשוט הוא עשה עליך קטע כי אתה ילד.

- זה לדעת שאבא קונה לך שם חבילות של חבורת הזבל בדרך חזרה מעבודה.

- זה המקום שתמיד קובעים להיפגש ביום שישי ומשם יוצאים.

- זה לפחד לקנות שם סיגריות כי הוא מכיר את אבא שלך.

- זה המקום שממנו לוקחים אוטובוס לחיפה.

נראה לי שמעולם לא נכתבו כ"כ הרבה מילים על מקום כ"כ קטן, אך יחד עם זאת כל כך משמעותי, אפילו אם קלוד לא התכוון לכך.

ואם בנוסטלגיה ובזיכרונות עסקינן מן הראוי שנזכיר את מייסדי ה"אתר" הזה שמעון ופסיה קיסילביץ ז"ל מוותיקי ובוני הקריה שהיו בין 160 משפחות המייסדים . גרו ברחוב ב' 4 (הראשונים) , הוריהם של יצחק , מוטלה , זהבה וחיים .

חיים ז"ל שכונה בפי חבריו "ביקי" על שמו של המורה למוסיקה משה ביק על שום אהבתו לשירה וזמרה נפל בשיירת יחיעם .

מוטלה מתגורר עד היום באתר הבית ברחוב ב' (הראשונים)

.