אורי יסוד  11.4.09                                                                                                                                                                                                                                                                 

 

ליל הסדר שלנו ברביד:

תמונה> http://www.flickr.com/photos/geyzi_shavit/3430033925/in/set-72157610843251430

האלבום > http://www.flickr.com/photos/geyzi_shavit/sets/72157610843251430     >  הדפדוף באלבום

בשנה שעברה , עקב בעיות קשות בגבו של בנינו רועי (שמאוחר יותר נותח ובהצלחה) , החלטנו שאת ליל הסדר נערוך אצלו בקיבוץ המחנכים של הנוער העובד והלומד – רביד

במתכונת משפחתית מצומצמת .

 

רועי ואחיו אייל דאגו ללוגיסטיקה , אמירה ובתנו מירב לגסטרונומיה והעובדה שכל כך היינו מרוצים מהביחד המשפחתי הזה , שהשנה החלטנו להפוך את הניסיון המוצלח הזה לנוהג של קבע וליצירת מסורת משפחתית חדשה .

 

לכאורה , סדר משפחתי סטנדרטי רגיל , אבל רק לכאורה ! את הסדר תכנן וערך בקפידה רבה רועי כשלפנינו מונחות הגדות שהוצאו בשנת 1948 ע"י תנועת הנוער העובד והלומד עבור מדריכיה וחניכיה מתוך הרצון לקיים את מצוות "והגדת לבנך" , תוך התבוננות במציאות חיינו .                                                                                                              

 

צורפו להגדה זו ששודרגה מעט מאז 1948 לצד הטקסט המסורתי , קטעים , טקסטים , שירים ומחשבות שאותם עברו ועוברים המדריכים והחניכים בפעולות בתנועה , כולל ציטטות של הרב מאיר לאו , חנה סנש , אבא קובנר , יוסף חיים ברנר , ברל כצנלסון ,לאה גולדברג , חווקה פולמן/רבן , צביה לובטקין , יצחק רבין , מוקי צור , חניכים ומדריכים בתנועה המדגישות לצד המקורות את המציאות העכשווית .

 

כמובן שרועי לא ויתר לנו , קראנו את ההגדה כולה תוך שילוב מדהים בין המקורות לבין ההתבוננות במציאות העכשווית וזה בהחלט ריתק וריגש אותנו במיוחד , כל זה תוך כדי הקפדה על סדרי שתיית ארבעת הכוסות וסדרי הארוחה עפ"י תכנונו של ה"מפיק" .

 

ריגשה אותי במיוחד קריאתו של נכדי עמית בן השבע תלמיד כיתה א' בביה"ס "רקפת" שבכרמיאל , את ההקבלה ל"הא לחמא עניא" , בשורה של "זהו לחם העוני , לחם העוני והעינוי" , להלן הציטוט :

"להיות עני זה...     

...לאכול לחם כי זה ממלא את הבטן .

...לראות את אבא יושב כל היום בבית כי סגרו את המפעל

...לישון עם אחי באותה המיטה .

...ללבוש סוודר שמישהו אחר זרק לפח .

...לא לבקש ממתקים כדי שלא תבכה .

...שכל יומיים מנתקים את החשמל או את המים .

...לא לעלות לאוטובוס של הטיול השנתי .

...במקום קייטנה עם בריכה אני מבלה את הקיץ עם הבת של השכנה

...לחזור הביתה ולגלות שהאנשים מהבנק לקחו את כל מה שהיה בו .

סוף ציטוט .

 

צמרמורת קלה עברה בגופי כשנכדי קרא את הקטע הזה תוך ידיעה שהוא הבין היטב את המסר שבו . כי אני משוכנע וכולנו יודעים שמאות אלפי ילדים  החיים מתחת לקו העוני לא זכו ולא זוכים לשבת בליל סדר שכזה ,למסר הכל כך חשוב הזה בהגדה של פסח ישנה חשיבות עצומה , אולי אף רבה יותר מהסיפור על "הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים" , כי זה קורה כאן ועכשיו במדינה עצמאית ומתוקנת שלא כל כך מצליחה לעזור ובונה על עמותות מתנדבים .

 

כך או כך המשכנו בקריאת ההגדה המיוחדת הזו עד תומה תוך כדי שאנו מטבלים קריאתנו בשירי ההגדה לצד שירים של מחברים

בני זמננו של יונתן גפן , עוזי חיטמן ז"ל , יורם טהר לב , אהוד בנאי , יענקל'ה גלפז , מיכה שיטרית , נתן אלתרמן , לאה גולדברג   

ואחרים . 

 

מרוצים מאד מעומק החוויה ושבעים מאד מהמזון הרב הלכנו לישון . בבוקרו של חג קמנו לסיור קצר ברביד לצפות בהתקדמו

בניית מרכז הסמינרים (סיפרתי על כך בכתבה קודמת ) וסיור קצר ב"דרך רבין" האמורה להיסלל ליד רביד . סיימנו את החג הזה

בארוחת צהרים דשנה וטעימה הכל לפי תכנונו של המפיק .

בסיפוק רב ניתן לומר שחווינו ליל סדר מאד מיוחד ותחילתה של מסורת משפחתית מבורכת .